יום ראשון, 11 בינואר 2009

שבת קנדית

אויר שקיעות, ניחוח דק, הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל עד מה יפה היא התבל.

- דצמבר, נתן אלתרמן.

לא הייתי בפארק קנדה חודשים. המיעוט היחסי של הגשם, והתקווה לראות רקפות הביאו אותי לשם בשבת.

כבר בחניה נשאלנו ע"י רוכבים – "איפה זה סינגל המגדל?"..אני שעזרתי למפות את הפארק, לא ממש ידעתי על מה הם מדברים. ישנם לפחות 2 סינגלים שאני מכיר שיוצאים מן המגדל – אחד צפונה – ושמו בישראל "מגדל תצפית" (וכנראה אליו הכוונה) והשני "האמבטיות" הידוע לשימצה.

זה התחיל בטיפוס איטי וקפוא לאורך הכביש מן השער עד למשלט הירדני. בחוץ היו משהו כמו 8-9 מעלות. קפוא. משם נסיון רטוב לרכוב על בסינגל המשלט – חלקו המסולע רטוב להפליא, כל השאר סביר. החלטנו לצאת החוצה לשטח הפתוח שכנראה התייבש יותר.

גדר בקר, ואנחנו חוצים ל"פרסה". סינגל חביב מאוד, זורם מאוד למעט נקודה או שתיים טכניות. מסיימים את ההקפה בטיפוס לתל-איילון. אני לא יכול להתאפק, מוציא מצלמה ומצלם את הנוף לכיוון המאגר. יפהפה.

מבקרים את "הדרופ של פיש", וממשיכים הלאה. קצת טיפוס קיר, ואנחנו בתחילת רודי פרוג`קט. עוד אחד מן הטובים. באמצע הסינגל אנו פוגשים חבורת רוכבים מוכרת, כמה מילות נימוסין וממשיכים. עוד קיר אחד ואנחנו במגדל. עכשיו אדע סוף סוף מהו סינגל "המגדל" המפורסם. זה באמת מתחיל בסינגל "מגדל תצפית" וממשיך ב"מאגר עליון" עד מאגר המים, משם "מאגר תחתון" עד השוקת – ומכאן מתחיל קטע חדש – שעושה הקפה לאורך דופן שלוחה, תוך שמירת קו גובה, ומסתיים כמעט בחניון האגם. סבבה. חיבור יפה של הסינגלים. לדעתי ניתן גם לטיפוס בעליה.

לדעתי לופ יפה יכול להיות – גלישה לחניון האגם, להמשיך בכביש עוד מעט צפונה, ולפנות שמאלה לשביל שמתחבר לקצה של סינגל המגדל. בקצה הסינגל, ליד השוקת, לטפס את "מאגר עליון" ובמאגר לקחת שמאלה ל"שביל העמודים" ולזרום משם.

מה שהפתיע אותי זאת העובדה שלא היו בכלל
רקפות. ראינו קצת פרטים בודדים, לא יותר מזה. כנראה שעדיין מוקדם לזה. ברגע שיהיו דיווחים, אני בטח אמצא את עצמי באיזור יער ישעי, ובאיזור אליקים ויער קרן הכרמל (שם גילינו גם תורמוסים שנה שעברה).

הזיקנה הקפצה עלי
כל הגדוד שלי מגוייס בצווי 8 ואני לא. הרגשה מוזרה. פתאום נופל לי האסימון שאני עכשיו נמנה על החלק באוכלוסיה שכבר אינו עושה מילואים. אומנם אחרי 22 שנה בחי"ר, אפשר לסמן וי ולהמשיך, אבל בכל זאת זה צובט.

הקסם בבדידות

חזרנו לרכוב ביחד. אני וה-ipod שלי. יש קסם ברכיבה לבד. אתה לא תלוי באף אחד, יכול לקחת איזה שביל שבא לך.מגבלת הזמן היחידה היא שלך, אף אחד לא קובע איתך ומסמס ביטול באמצע הלילה.

זה התחיל בסיבוב ב"שכונה". משהו סולידי – מכפר סבא לאיזור בית ברל, משם לרעננה, הרצליה, וחזרה דרך הוד השרון. פחות או יותר מיצוי של כל שבילי האופניים והפארקים באיזור. 35 ק"מ איכותיים שנגמעים בשעה וחצי לא מאומצת מדי על הריג`יד. מספיק לדיסק וחצי של מיילס דייויס או לאיזה רצף נחמד של ג`אז לשבת בבוקר.

השבוע זה ימשך בסיבוב באיזור שוהם וברקת. כבר קבעתי יום עם עצמי, שירטטי מסלול אפשרי, חשבתי על מוסיקה וסידרתי את פק"ל התה. עכשיו רק אקווה שלא ירד יותר מדי גשם באיזור – והכל מושלם.

התמדה ופלייליסט
חמישי האחרון. קובעים בירושלים סיבוב. למרות הגשם הצפוי אני מהמר. במחלף שורש, בשעה שש ורבע, מבול נוראי. אני מתקשר לכולם ומבטל. באסה גדולה.

מבלי להתעצל, אני טס הבייתה, מוריד את האופניים, משכים את בני המשפחה, מכין כריכים, מפזר בבית ספר, ורץ לספינינג. לפחות הרווחתי שיעור איכותי עם המדריכה הכי טובה – שירלי גולדשטיין.

אני אוהב את השיעורים שלה בגלל המוסיקה. זה נהיה אופנתי אצל מדריכים להתחכם. אתה מוצא את עצמך מדווש לצלילי ניסים גרמה שר גירסת כיסוי לשיר של בוני-אם, על רקע טרנסי או שאתה מוצא את עצמך בגל רטרו מסריח משנות ה-80.

אצל שירלי אין את זה. לרוב זה טרנס. לפעמים פרוגרסיב. כמעט תמיד ללא מילים. זה מה שצריך – ביט נכון.