על הדרך, עוד קצת המלצות:
- הבלוג של רוני ורטהיימר - מעיין בלתי נדלה של שירים מקסימים ולאו דווקא מוכרים.
- למי שאוהב מוסיקה - הסקיצה+
- הבלוג של יוסי שריד - לא מסכים עם כל שנאמר אבל התוכן מרתק.
- ולינק אחרון המוקדש לקומונת AM - בלוג החומוס
טיול בזרם התודעה הפרטי של רוכב אופני הרים חובב מוסיקה, ספרות ושירה, צילום וסתם תרבות.
זוהי מילה הנגזרת מן המילה היוונית "הדונה"
hedone שפירושה הנאה. שלוש השקפות כונו בשם זה, אף-על-פי שהן שונות זו מזו שוני רב. מן ההכרח איפוא לעמוד על ההבדלים ביניהן, כדי להיחלץ מן הבלבול הרב השורר ביחס למונח זה. ראשית, קיים ההדוניסם בתורת - המידות או האתיקה; זאת השקפה מוסרית הסוברת שהדבר היחיד שהוא בבחינת טוב הוא ההנאה; השקפה זו איננה מבקשת להציע את הרעיון שאין אנו יכולים לשאוף למשהו אחר זולת ההנאה, או שיהיה זה חסר שחר ליחס את ה"טוב" למשהו שאיננו בבחינת הנאה. היא אומרת רק, ששאיפה אל משהו שאיננו הנאה או ייחוס המונח "טוב" למשהו שאיננו הנאה, הם בבחינת טעות בשיפוט. אפיקורוס (Epicurus) ובנת'ם (Bentham) הם שניים מן הפילוסופים המפורסמים ביותר אשר קיבלו את תוקפו של ההדוניסם בתורת - המידות. שנית, ישנו ההדוניסם הפסיכולוגי, היינו, התורה הפסיכולוגית האומרת שאין אנו יכולים להתאוות אלא אל הנאות בלבד; אף-על-פי שלעתים קרובות נוהגים לערבב את ההשקפה הזאת עם ההדוניסם שבתורת-המידות, הרי לאמיתו של דבר אין הן מתיישבות זו עם זו לחלוטין. כיוון שאם אין אנו יכולים להתאוות לשום דבר אחר זולת ההנאה, כי אז אין כל טעם להמליץ לאדם כי יעשה כן, בדיוק כפי שאין כל טעם להמליץ בפני אדם הנעזב באוויר כי ייפול ארצה (שהרי בלאו הכי אין לפניו כל אפשרות אחרת). תורה זו, שהיתה נקוטה לרוב בידי האמפיריציסטים הבריטיים הקדומים, אומצ בחום על ידי מילשלישית, עלינו לציין את ההשקפה הטוענת שאת משמעותה של המילה "טוב" יש להגדיר כשוות - ערך למושג "מהנה", או לפחות במונחים של "הנאה". כך למשל אומר לוק:וקר לי עדיין. הבאתי טרנינג ריצה להחליף אחרי הרכיבה. אני לובש גם אותו. עד סוף הרכיבה, וזה עוד הרבה שעות, אני לא יוריד אפילו שכבה אחת. אף פעם לא היה קר כל כך.
"נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" (ירמיה ד',ג')
פה צריך קצת לשים לב בניווט. קודם כל לא לרדת לגדה השמאלית של נחל הוד. זה סבך קוצני חסר תוחלת. אנחנו מג'עג'עים במקביל לעין הוד. הח'ברה הללו זכו בנוף מדהים. זכו? פחחח...עזרו למזל לעזור להם. שווה לקרוא על כך ב
הפלייליסט השבועי
והפעם כתמונה...לא היה לי חשק ליצא ולהעתיק
יום שישי. קבעתי בבת שלמה. תכננתי לחצות את רמות מנשה, לטפס ליער קרן הכרמל, ולחזור דרך שמורת נחל תות.
היו אמורים להגיע כ-10 רוכבים. חמישי בערב התחילו הביטולים מסיבות שונות. זה חולה, ההיא לא יכולה, הוא קר לו. לא חסר תירוצים. בקיצור נשארנו נתן, רון ואנוכי. מספיק בהחלט.
זה עסק די נחמד עם ההזמנות לרכיבות. אני מצד אחד מתחייב להכין את המסלול, להקדיש את זמנו, להוביל ולהיות אחראי להתייצב ולסיים בזמן. והם – מחוייבים מקסימום לבוא. וגם זה מתברר שלא. מעניין איך היו מרגישים אם הייתי מבטל את הרכיבה בשתים עשרה בלילה ערב הטיול, או שולח SMS בשש בבוקר ומודיע שאני לא מגיע כי "לא מסתדר לי". אין לי תלונות, מאחר והבאתי את זה על עצמי, ואתמודד עם זה בעצמי. אין להם ולא צריכה להיות להם מחוייבות אליי, ואל לי לצפות לכך. אני מצפה למחוייבות רק מחברים. הדרך היחידה שלי כרגע להתמודד עם זה היא באמצעות התעלמות. מבחינתי אף אחד מהם לא מגיע.
אין לנו מחוייבות ל"ארומה" ויתקין הפעם, אז אנחנו מחליטים לשתות קפה יותר טוב ב-Buy The Way צומת רעננה. מעין YELLOW מעודן שמחזיק רק את הטוב ביותר (קפה דאנסי, גלידות אייסברג). מבחינת המחיר – אותו הדבר כמו "ארומה". אפילו קוביית השוקולד הבלגי שהם נותנים משובחת מאוד.
על כביש החוף, רוחות צד מטורפות לחלוטין. אני מרגיש את האופניים מתנדנדים על הגג. מפחיד. רק המחשבה עליהם עפים במהירות הזאת. אני מוריד את המהירות, אבל גם זה לא עוזר.
עוצרים ויורדים מן הרכב. בחוץ 4 מעלות עם רוח. שזה בערך מרגיש כמו -1. קור אימים. זה הרגע הכי קשה. אתה מתחרט שיצאת מן המיטה, עדיין חשוך, כולך רועד ולא רוצה לצאת מן הרכב. זה לא עושה סימנים של השתפרות.
מתברר שיש אח ל"עומס החום" של הקיץ – והוא "
וואלה, צריך לחפש מי מייבא אותם לארץ. או לפחות לארגן שישלחו לי איזו חבילה מארה"ב.
התייעצות קלה ואנחנו מחליטים להצפין. פשוט בלתי נסבל מזג האויר. מחליטים על איזור ראש העין. אחרי 5 דקות נסיעה פתאום בא לנו על איזור כוכב יאיר. לא היינו שם שנים. טלפון לרון ואנחנו קובעים להפגש בתחנת הדלק בכניסה לצור יגאל וכוכב יאיר. וואלה. קל"ב. 5 דקות מהבית. נראה שנתחיל לרכוב באיזור 8. מה שישאיר לנו כשלוש שעות רכיבה. מצויין.
תחילת השבוע, רן מבקש שאני אסחוב אותם לטיול מדבר. אין לי יותר מדי זמן ביום שישי, ואנחנו מתפשרים על דרך הסוכר. בשבילי זה מספיק מדבר.
תחילת השבוע ואני מקבל את האופניים החדשים. עוד יום יומיים וההרכבה שלהם מסתיימת. רכיבת הבכורה ביום רביעי מסתיימת אחרי כחצי שעה במפח נפש עקב כמויות הבוץ הבלתי נסבלות. אין ברירה את הרכיבה המשמעותית הראשונה אני אעשה במדבר יהודה.
אני יושב חזק על המפה ומשתדל שה"מפלון" הפעם באמת יהיה מפל קטן ולא טיפוס חופשי על שלוחה תלולה.
מגיעים הקורבנות הרגילים, שתמיד באים – נתן, מליסה אורי. נהיה קבוצה מצומצמת שזה טוב.
גשם כיסה את אספלט הכביש
ביום הכי קר בשנה
ומעיני שלי, טפטוף מקומי
כי יש סדק בלב אהבה.
-- נורית גלרון, אתה פה חסר לי
קובעים בשש ארבעים בצומת אלמוג. צפוי להיות היום הכי קר בשנה. אני קובע עם נתן ב-10 לשש במצפה מודיעין.
רבע לשש ואין סימן לנתן. לא אופייני, בדרך כלל הוא מקדים. אני מתקשר אליו, והוא עונה לי מהבית. מתברר שהוא הבין שש ועשרה. טוב. אני מתחיל בסדרת SMSים להודיע לוכלם שאנחנו נאחר בחצי שעה.
שש וחמישה והוא מתייצב. אנחנו טסים על 443 לכיוון ירושלים. חוצים את מחסום מכבים רעות וטסים למעלה. בפארפרזה על אריק איינשטין אני חושב עוד מעט כבר רמאללה, ורק שלא יעוף איזה רימון ונלך לעזאזל.
מגיעים למחסום ואני שוב עם איינשטין – איזה מסכנים החיילים ששוכבים בבוץ. הפעם אילו מגב"ניקים בלי חרמוניות. לא יאומן. צה"ל 2008. חיילים/שוטרים עומדים ב-2 מעלות צלזיוס בלי מספיק אמצעים לחימום. אחרי 20 שנה בצבע אני יודע לזהות מתי קר לחייל. הם לא ממש מתפקדים. אני משתדל להיות נחמד אליהם. איזה הגיון מחורבן של מפקד קטן. המפקדים פוחדים שהחייל ינקר בתוך החרמונית. אולי זה נכון. אבל בלי, הוא עסוק רק באיך לעבור את הקור הזה בשלום, ולא ממש חושב על המחסום. אחת השוטרות עם פנים אדומות מקור. עברה שנה וחצי וכנראה כלום לא השתנה. בסוף איזה חייל יגמור עם היפותרמיה, ועדת חקירה וכל הבולשיט הזה.
אנחנו מגיעים אחרונים. רן ודניאלה כבר מחכים יחד עם אורי ומליסה. פריקה מהירה, הדלקה של ה-GPS ויוצאים לדרך.
הרכיבה בנחל היא החלק הכיפי. הדשדש מהודק, הנחל קניוני וצר. מגיעים למדרגה שלא יכולנו לה בפעם הקודמת, וגם הפעם. מכאן אני מתחיל לנווט שוב. צריך לתקן את הטעות מפעם קודמת שגרמה לנו לתפור רכס.
לוקחים מעט צפונה, ומנסים. זה עולה לי בתפירה של שלוחה יחסית קצרה, וירידה. זה עולה רק לי ולרן, כלקח מהפעם הקודמת, השארתי את השאר למטה. עוד נסיון, וזה מצליח. הפעם התפירה קשה פחות. מלמעלה אני פותח מפה, ומסתכל על התבליט בפועל. אפשר וצריך היה למשוך עם הנחל עוד קצת, ואז זה היה מסתדר. תירוץ טוב לפעם הבאה. הבנות ונתן מגיעות. בזמן שאני טיפסתי אורי, ורן ירדו להביא אותן. כל רכיבה והאבירים שלה.
עושים הפסקה. נוף מדהים מקידר ומעלה אדומים עד ים מלח. בפראפרזה על נעמי שמר אפשר להגיד ש"שוב נרד אל ים המלח, בדרך הסוכר".
בדרך ראיתי שלט כניסה ל"דרך אלון". כמעריץ של יגאל אלון, אני מסתקרן. ב"אביב חלדו" ד"ר שפירא מסיימת את הספר בהדחת אלון מזירת דרום. הקריירה של אלון ג'יעג'עה מכאן. תרומה אחת גדולה הייתה לו, ולטעמי כנראה שזה הפתרון השפוי לסכסוך כאן, והיא "תוכנית אלון".
תכנית אלון התגבשה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, ומטרתה הייתה ליצור הפרדה בין האזור המאוכלס בצפיפות יחסית על ידי יישובים ערביים בגב ההר ביהודה ושומרון, לבין האזור המאוכלס ביישובים יהודיים הנמצאים מחוץ לאזור זה, כשבקעת הירדן ומורדות ההר המזרחיים תוכננו להיות בשליטת מדינת ישראל. התכנית קרויה על שמו של יגאל אלון ז"ל, מי שהיה סגן ראש הממשלה, שר הקליטה ושר העבודה בממשלת לוי אשכול וסגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות בממשלת גולדה מאיר. אלון הגיש לראשונה את תכניתו לעיון הממשלה מיד לאחר תום הקרבות ביולי 1967, והכניס בה שינויים מסוימים עד לספטמבר 1970. עיקרי התכנית היו הגבולות האלה:
א. הגבול המזרחי: נהר הירדן והקו החוצה את ים המלח לכל אורכו והגבול המנדטורי לאורך הערבה.
ג. אזור יריחו: באזור יריחו יהיה פרוזדור כניסה בן מספר קילומטרים מהגדה המזרחית של הירדן לגדה המערבית, שיהיה בריבונות של מדינת ירדן.
מסיבות של מדיניות חוץ ופנים כאחד, לא אושרה התכנית מעולם על ידי מליאת הממשלה, עם זאת היא שימשה כבסיס הבלעדי לגבי פריסת ההתיישבות היהודית מ 1967 ועד 1977. תכנית זו הובאה לידיעת ממשלות זרות וגם לידיעת שליטי ירדן, כמבטאת את כוונותיה של ממשלת ישראל.
דרך אלון היא דרך אורך המתפרסת לאורך ספר ה'מדבר המזרחי', ולמעשה היא עוברת בגבול המערבי של המדבר המזרחי. דרך זו כונתה בעבר 'דרך ארץ המרדפים'. יש המכנים אזור זה מדבר שומרון, ויש הרואים בו דווקא אזור ספר ולא מדבר ממש. זהו האזור שבו שולט בצורה ברורה גידול הדגנים. בגלל התנאים הטופוגרפיים הדרך נפתלת במעלות ובמורדות, תוך כדי חציית נחלים היורדים מגב ההר לכיוון בקעת הירדן. דרך אלון מתחילה בדרום במפגש עם כביש ירושלים יריחו לכיוון ים המלח באזור מעלה אדומים. בצפון - הדרך עוברת באזור היישוב מעלה אפרים. אורך קטע זה הוא כ 45 ק"מ. מאזור מעלה אדומים הדרך עולה צפונה, עוברת בסמוך ליישוב אלון, יורדת לכיוון ערוץ נחל פרת באזור מעין פועם. הדרך חוצה את הנחל ומטפסת לכיוון היישוב מעלה מכמש.
קילומטר צפונה - אנחנו עוברים בסמוך לפנייה מזרחה (ימינה) בדרך לבסיס צבאי ולאתר חרבת ג'בעית. קילומטר נוסף צפונה, ואנו חולפים על פני פנייה מערבה (שמאלה) - דרך זו מובילה לכיוון גוש הישובים שבות רחל ועלי הנמצאים באזור שילה. המשך הדרך צפונה עובר ממערב לכפר דומא וליובלים העליונים של נחל רשאש היורדים לכיוון עינות ובקעת פצאל. שלושה קילומטרים נוספים צפונה נפגשים עם כביש חוצה שומרון הממשיך מכאן בכיוון צפון מערב. עוד כארבעה קילומטרים צפונה יביאו אותנו לצומת מעלה אפרים, כשבדרך אנו חולפים בסמוך למרפסת תצפית, המכונה 'תצפית אלון', וממנה תצפית מרהיבה לכיוון הבקעה והסרטבא. מנקודה זו דרך אלון ממשיכה צפונה לעבר גיתית ומכורה, ומשם צפונה עד לנחל תרצה.
אורי הביא שערות חלבה, בהשראת שמאי. דניאלה שולפת קרקרים נטולי חיטה שמרחוק נראים כמו חתיכות עץ בלזה, אבל במפתיע הטעם שלהם יותר דומה לדיקט. הצירוף של הקרקר עם שערות החלבה והתה נותן איזו שהיא קומבינציה סבירה. הנוף ממש מרגש. מרחבים עצומים. ברקע, על הסינגל, חבורה ארוכה ארוכה של רוכבים חולפת מולנו. נפגוש בהם מאוחר יותר.
מסיימים לאכול, לנוח, לצלם, וממשיכים. עכשיו מתחילה העבודה המעט יותר טכנית. יש לי סוף סוף הזדמנות להתרשם מן האופניים החדשים. תובנה ראשונה – הם ממש קצרים יחסית לקודמים. זה נותן לי אפשרות ללכת ממש ממש אחורה די בקלילות. לחיצה על הידית בכידון שמנמיכה את האוכף, ותחת אחורה על הגלגל. קלאסי. תובנה שניה – הם ממש קלים. לרוב זה טוב, מאפשר להרים את הכידון במעברים טכניים יותר בקלות. מצד שני, הם לא "דורסות" כמו הקודמות. צריך לבחור קו ולעבוד.
אנחנו בסינגל שיחבר אותנו לדרך הסוכר. בכניסה – הפתעה. ארז טל, סער ועוד כמות לא קטנה של רוכבים מגיעים ממעלה אדומים. כנראה שזה הפאלוטון הארוך שראינו באופק. מחליפים ברכות, נותנים להם לרוץ קדימה וממשיכים.
הפעם, הכל זרם לי ממש יפה. הסינגלים רצים שם במהירות ובנעימות כמו האצבעות של אוסקר פיטרסון על הפסנתר. חוץ מ-2 קטעי מעבר, עם טראומה מן העבר, הסינגל זורם מאוד. אני מקפיד לא לפספס בניווט, כמו בפעם שעברה, והפעם אנחנו עושים את כל הסינגל עד נבי מוסא. בנבי מוסא אנחנו מתכנסים וחוצים ביחד את המקום. על הגג יושבת חבורת פלסטינאים משועממים ומתבוננת בנו בחוסר עניין.
קצת עליה. כיף לגוון. רן ונתן לא נראים מרוצים מן העליה ומתלוננים. הם ציפו שהכל יהיה בירידה. לי זה דווקא קל. כיף קצת להאמץ אירובית אחרי מאמץ פיזי די נמוך. מחליטים לקפוץ לנקודת התצפית על קניון נחל אוג. הם ממשיכים להתלונן על העליה הנוספת. תצפית יפה. אנחנו רואים את הח'ברה של ארז וסער למטה משתעשעים בירידה במדרון. אני מעדיף לרדת דרך הד'רג. ההתחלה קצת טכנית ומלאה באבנים, אבל אח"כ זה נפתח לסינגל מקסים. חוצים את השביל הרחב למטה, וממשיכים למגרש המשחקים בדרך לאלמוג. מגרש המשחקים הוא קבוצה של גבעות קצרות יחסית שאפשר לטוס עליהם בסגנון הסינגל ליד קיבוץ בארי.
מגיעים למטה. זהו סיימנו. ברקע אנחנו רואים את החבורה השניה מקפלת את הציוד להקפצה. רכיבת כביש של ק"מ וקצת לפנינו. רוכבים נתן משמאל, מליסה מימין, ואני באמצע. לקראת המכונית, אני רוכב בעמידה. אני מרגיש פתאום שמשהו תופס לי את הכידון ולא משתחרר. ופתאום במכה אחת זה משתחרר ואני טס במהירות לשולי הדרך ומשם לשדה. נתן דופק את ההפכה של הלייף על הכביש. כנראה שידית הברקס שלי נתפסה בכידון שלו וזרקה אותו. הוא פותח את המצח מן המכה של הוייזור בקסדה, וחוטף המון מכות יבשות בצד. פדיחה גדולה. מכלום להפצע ככה באמצע שום מקום, 50 מטר מהמכונית. כל הכיף של הרכיבה מתחרבן.
הקץ לבילויים
אחרי כשכתבתי ניתוח בגרוש לבאב אל וואד, שבוע שעבר, אני קורא ב-YNET שהבילויים מתפרקים. כל מה שנותר הוא להצטער. חבל.
הפלייליסט
במסרים שקיבלתי לתיבת הדוא"ל ביקשו ממני לפרסם את הפלייליסט שלי, אחרי ששחטתי פלייליסט של מישהו אחר. הרשימה שלי משתנה כמעט כל שבוע, והיא אקלקטית לחלוטין. השבוע היא נראית כך:
Title | Artist |
---|---|
Dissapointed In The Sun | dEUS |
Ruach | Masada |
Because | The Beatles |
Drake | Beth Gibbons & Rustin Man |
Deja Vu | Crosby, Stills, Nash & Young |
Helpless | Crosby, Stills, Nash & Young |
On An Island | David Gilmour |
Morph The Cat | Donald Fagen |
Honey (88) instrumental | Erykah Badu |
Honey (88) | Erykah Badu |
Woo | Erykah Badu |
Firth Of Fifth | Genesis |
His Last Voyage | Gentle Giant |
The Sky Is a Landfill | Jeff Buckley |
One | Johnny Cash |
One More Red Nightmare | King Crimson |
White Bird | KT Tunstall |
Free | Marcus Miller |
Living Darfur | Mattafix |
As I Went Out One Morning | Mira Billotte |
Monkey Man | Rolling Stones |
Like Suicide | Soundgarden |
Black Cow | Steely Dan |
Consider Me Gone | Sting |
המכונה החדשה
התחדשתי באופניים חדשים. מכרתי את שילדת האופניים הישנה שלי (סנטה קרוז הקלר בנות 3 שנים) והתחדשתי בשילדה חדשה ושונה - סנטה קרוז סופרלייט. ההבדלים ביניהם עצומים. הן במהך של המתלים, הן בגיאומטריה, ובמשקל. נדמה לי שהאופניים הללו יתאימו יותר לסגנון שלי.
הרכיבה ראשונה התקיימה ביום רביעי. לא הלך כל כך טוב. כל הלילה ירד גשם, והשבילים התמלאו בבוץ. אחרי 6 ק"מ של עליות, החלטתי לחתוך. בעליות יש הבדל משמעותי. הם מטפסות כמו המארין זנב קבוע האהובות, אבל עם השיכוך הפנטסטי מאחור. רק הזמן יגיד עד כמה הם יהיו אפקטיביות. לאהוב אותם אני כבר אוהב.
הרשות לשיקום הבנים
אתמול חשבתי לעצמי, איזו מדינה נאורה אנחנו. איך אנחנו דואגים לשיקום בנים של פרוצות. ממש משקיעים בהם. אני רואה אותם מדי בוקר. למשל ראיתי בן פרוצה אחד שאפילו עובד באיזו חברת היי-טק. המדבקה של החברה מודבקת על המכונית שלו בעודו עוקף על השוליים את השיירה בפניה לכביש 5 בצומת מורשה.
בבן פרוצה אחד שהוא חובב שטח נתקלתי השבוע ביציאה מדבורה הנביאה, כאשר הוא והג'יפ שלו פנו ימינה בנתיב האוסר פניה כזאת.
יש כנראה קומונה או גילדה של בני פרוצות שמתאספים בצומת הכפר הירוק. מדי ערב אני רואה אותם. כנראה שהם מאוד מאוד ממהרים לעיסוקיהם. הם כל כך ממהרים עד שאין להם זמן לעמוד בטור עם כולם, והם מעדיפים להתפרץ בכוח לטור בקצהו.
אבל השיא היה בן פרוצה הסלבריטאי שראיתי שבוע חונה עם רכבו היקר בחניית נכה, ואין לו תג. למה השיא? לדעתי הוא חוזה עתידות. והדבר היחידי שאני יכול לאחל לו, הוא שיהיה ראוי לחניה אותה הוא תפס.