לפעמים גם קרוב זה טוב

יום שישי. קבעתי בבת שלמה. תכננתי לחצות את רמות מנשה, לטפס ליער קרן הכרמל, ולחזור דרך שמורת נחל תות.
היו אמורים להגיע כ-10 רוכבים. חמישי בערב התחילו הביטולים מסיבות שונות. זה חולה, ההיא לא יכולה, הוא קר לו. לא חסר תירוצים. בקיצור נשארנו נתן, רון ואנוכי. מספיק בהחלט.

זה עסק די נחמד עם ההזמנות לרכיבות. אני מצד אחד מתחייב להכין את המסלול, להקדיש את זמנו, להוביל ולהיות אחראי להתייצב ולסיים בזמן. והם – מחוייבים מקסימום לבוא. וגם זה מתברר שלא. מעניין איך היו מרגישים אם הייתי מבטל את הרכיבה בשתים עשרה בלילה ערב הטיול, או שולח SMS בשש בבוקר ומודיע שאני לא מגיע כי "לא מסתדר לי". אין לי תלונות, מאחר והבאתי את זה על עצמי, ואתמודד עם זה בעצמי. אין להם ולא צריכה להיות להם מחוייבות אליי, ואל לי לצפות לכך. אני מצפה למחוייבות רק מחברים. הדרך היחידה שלי כרגע להתמודד עם זה היא באמצעות התעלמות. מבחינתי אף אחד מהם לא מגיע.

אין לנו מחוייבות ל"ארומה" ויתקין הפעם, אז אנחנו מחליטים לשתות קפה יותר טוב ב-Buy The Way צומת רעננה. מעין YELLOW מעודן שמחזיק רק את הטוב ביותר (קפה דאנסי, גלידות אייסברג). מבחינת המחיר – אותו הדבר כמו "ארומה". אפילו קוביית השוקולד הבלגי שהם נותנים משובחת מאוד.

על כביש החוף, רוחות צד מטורפות לחלוטין. אני מרגיש את האופניים מתנדנדים על הגג. מפחיד. רק המחשבה עליהם עפים במהירות הזאת. אני מוריד את המהירות, אבל גם זה לא עוזר.

עוצרים ויורדים מן הרכב. בחוץ 4 מעלות עם רוח. שזה בערך מרגיש כמו -1. קור אימים. זה הרגע הכי קשה. אתה מתחרט שיצאת מן המיטה, עדיין חשוך, כולך רועד ולא רוצה לצאת מן הרכב. זה לא עושה סימנים של השתפרות.

מתברר שיש אח ל"עומס החום" של הקיץ – והוא "

עומס קור". את עומס הקור קובעות בעיקר טמפרטורת האוויר ועוצמת הרוח – ככל שעוצמת הרוח גוברת, כך גדל עומס הקור. לדוגמה, רוח שמהירותה 30 קמ"ש שוות ערך לירידה של 10 מ"צ בטמפרטורת האוויר. לעומת זאת, קרינת השמש מורידה מעומס הקור בשיעור של כ-5 מ"צ. הצירוף של טמפרטורת אוויר נמוכה, לחות יחסית גבוהה ורוח עזה הוא הגרוע ביותר. וזה בדיוק מה שהיה בשישי.

איך מתמודדים עם זה? שלחתי שאילתה לעמית לעבודה המתגורר בבולדר קולורדו ורוכב כביש בכל מזג אויר. אך קודם בוא ונראה מה אומר על כך פרופ' יורם אפשטיין במאמר "נוחות אקלימית וכללי התנהגות נכונים בחורף". או.קי, הבנתי ש"נוחות" היא "תחושה גופנית שאינה מופרעת מתנאי חום או קור. במצב זה כמות החום הנפלטת לסביבה זהה לכמות החום הנוצרת בתהליכי חילוף החומרים. הגוף מסוגל לקיים את מאזן החום שלו, טמפרטורה נאותה ויציבה, כלומר 36-37.5 מ"צ (מעלות צלסיוס), בלי שייאלץ להפעיל תהליכים מיוחדים לייצור חום או לפיזורו, כמו צמרמורת או הזעה."

מה אומר העמית מבולדר על חימום רגליים – הוא מפריד את זה לשתי אלמנטים – הרגל, וכף הרגל.
לחימום הרגל אפשר להשתמש ב:: (ע"פ העוצמה)
* מחממי ברכיים – מתאימים בעיקר לימים קרירים באביב.
* מחממי רגליים - כמו אילו שאנחנו משתמשים בארץ. הוא לא משתמש בכאלה.
* טייץ' ארוך – 2 סוגים
* עם פד – ונלבש במקום טייץ' הרכיבה.
* בלי פד – נלבש מעל הביב (הוא אישית מעדיף אותם)

לחימום כף הרגל אפשר להשתמש ב:
* גרבי סקי עבים וחוסמי רוח – טוב כשמזג האויר מתון יותר.
* ערדליים מניאופרן – מולבשים על הנעל ומעלים את הטמפרטורה בכ-10 מעלות
* מחממי רגליים כימיים – מעין רפידות המוכנסות לתוך הנעל, ומחזיקות כ-6 שעות. כאשר הטמפרטורה מתחת ל-0 הוא משתמש במחממי הרגליים. מעניין היכן אפשר להשיג כאלה בארץ

וואלה, צריך לחפש מי מייבא אותם לארץ. או לפחות לארגן שישלחו לי איזו חבילה מארה"ב.

התייעצות קלה ואנחנו מחליטים להצפין. פשוט בלתי נסבל מזג האויר. מחליטים על איזור ראש העין. אחרי 5 דקות נסיעה פתאום בא לנו על איזור כוכב יאיר. לא היינו שם שנים. טלפון לרון ואנחנו קובעים להפגש בתחנת הדלק בכניסה לצור יגאל וכוכב יאיר. וואלה. קל"ב. 5 דקות מהבית. נראה שנתחיל לרכוב באיזור 8. מה שישאיר לנו כשלוש שעות רכיבה. מצויין.

אנחנו מחנים על יד הש"ג של כוכב יאיר, לא לפני שאנחנו מבקשים יפה מהשומר שישים עין בשבילנו. מגיע רון, מרכיב את האופניים, ואנחנו זזים.



כוכב-יאיר-צור-יגאל וצור נתן יושבים על המורדות המערביים של הרי השומרון על פתח עמק המרזבה המזרחי של השרון. מהי "מרזבה"? מתוך ויקיפדיה:

המרזבה היא מישור שטוח בחלקו המזרחי של מישור החוף התיכון והדרומי, לרגלי הרי יהודה. הכינוי "מרזבה" הוא מן המילה מרזב - צינור לאיסוף וסילוק מים. באזור זה נמצאת קרקע סחף אשר הגיעה מההרים שהיא פוריה ומתאימה לעיבוד חקלאי. אזור זה לא היה ביצתי משום שאף על פי שהוא לרגלי ההרים, הרי מישור החוף משתפל מערבה לכיוון הים התיכון. מצב זה הביא לכך שאזור זה היה מיושב בצפיפות יחסית כבר בימי קדם.

המרזבה עשויה סחף הררי וחוצצת בין הגבעות לבין הרי השומרון. כאן, במרזבה, עברה מאז ומעולם דרך הסחר הבינלאומית, "דרך הים" הקדומה (Via Maris), וכאן צעדו מסעות מלחמה בכל הדורות. דרך הים מוזכרת כבר בישעיהו פרק ח' :

יט וְכִי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם, דִּרְשׁוּ אֶל-הָאֹבוֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, הַמְצַפְצְפִים, וְהַמַּהְגִּים: הֲלוֹא-עַם אֶל-אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ, בְּעַד הַחַיִּים אֶל-הַמֵּתִים. כ לְתוֹרָה, וְלִתְעוּדָה; אִם-לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אֵין-לוֹ שָׁחַר. כא וְעָבַר בָּהּ, נִקְשֶׁה וְרָעֵב; וְהָיָה כִי-יִרְעַב וְהִתְקַצַּף, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו--וּפָנָה לְמָעְלָה. כב וְאֶל-אֶרֶץ, יַבִּיט; וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה, וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח. כג כִּי לֹא מוּעָף, לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ, כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד--דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם.

מטרתה העיקרית של הדרך הייתה לחבר את הקשת הפורייה. הדרך חיברה את מצריים עם מסופוטמיה, דרך ארץ ישראל וסוריה. הדרך יצאה ממזרח הדלתא, חצתה את צפון סיני, עלתה בדרכים רבות מרפיח לאפש (היא ראש-העין בהווה), חצתה את מעיינות הירקון (לפני התרחבותו לנהר) ועברה בקו המגע בין ההר (הר שומרון) לבין מישור החוף. חצתה את רצועת ההר, המחברת את השומרון עם הכרמל, נכנסה לעמק יזרעאל והלכה דרך דמשק, או עלתה צפונה דרך בקעת הלבנון לכרכמיש, דרך בקעת האורונטם ומשם למארי, לאורך הפרת, עד בבל.

בחזרה לכאן. אפיקו הרחב של נחל אלכסנדר חוצה את השטח ממזרח למערב.ההתיישבות בעבר ובהווה הותירה באזור מעט מדי שטחי טבע ונוף, ובהם היער שניטע ע"י קרן קימת לישראל, משולב בשרידי חורש ים תיכוני שכיסה את אזור השרון בעבר. בחלק הצפוני נותרה רצועת השטח לאורך האפיק של נחל אלכסנדר. באזור קיימים עדיין מגוון של חיות בר: צבאים, צבועים, דרבנים, חזירי בר, עופות דורסים ומיני ציפורי שיר.

אנחנו פונים ימינה בסימון השבילים הירוק ונכנסים אל יער ספיר. אין לי תוכנית ניווט משמעותית. אני רוצה לחצות את היער, לטפס לסלעית, ולחזור דרך מה שהיה שהיה שביל-ישראל לכוכב יאיר.אחרי כמה עשרות מטרים, אנחנו רואים סינגל אופנועים משובח חוצה את השביל. ממשיכים לחפש את תחילתו ביער. פונים ומטפסים למצפה ספיר, הוא חורבת חנות. עושים סיבובון, יורדים למטה, מקיפים וחוזרים. פה הכניסה לסינגל. הסינגל הוא סינגל אופנועים טיפוסי – עולה יורד עולה יורד עם שמיניות. רובו ככולו רכיבה, לפחות בכיוון אחד, אולי גם בשתי הכיוונים. למעט 2 נקודות טכניות גבוהות שמחייבות קפיצה, הוא סבבה לחלוטין.

גומרים את כולו ויוצאים החוצה מן היער. מטפסים מעט לכיוון כוכב יאיר. שלט נחמד "שביל האורנים" ואנחנו נכנסים. מתברר שזהו שביל ההליכה של כוכב יאיר. כיף של שביל. אפשר להרביץ בו יופי של מהירות. ממנו אנו פונים לעתיקות של חרבת אל-מזרע'ה. חוצים את המטעים. העצים והשלכת נראים ממש כמו וורמונט בסתיו. עלים אדמדמים יפהפיים של אלון התבור. מתברר ששרדו כאן מספר אלונים. ארץ ישראל הייתה מלאה באלונים כאלו. התורכים שחטו את העצים הללו על מנת להשתמש בהם לייצור פחם לרכבות. קק"ל מנסה לשקם את יערות האלון בארץ.

אנחנו מתחילים בטיפוס די מתון שאמור להביא אותנו לפאתי צור נתן. בשיא הגובה כל השרון נשקף לרגלינו. האויר נקי יחסית והריאות לא רעה בכלל. אנחנו קולטים סינגל שיורד, אבל ממשיכים לטפס. בקצה העליה, ירידה חדה לואדי. אנחנו יורדים במהירות ופנים לכיוון סלעית. רכיבה קצרה לאורך הקניון של נחל אלכסנדר מביאה אותנו לפתחו של מטע זיתים ומספר בארות מים. זה המקום לעצור. רון שולף את התה הירוק. נתן את הפירות היבשים. מתחיל דיון פילוסופי על ההבדל בין רכיבה ספורטיבית, לבין רכיבה כפעילות OUTDOOR. אני אישית מעדיף את הרכיבה כפעילות פנאי חברתית. לא כל כך מתחבר לאספקטים הספורטיביים של זה. לא עושה לי כלום להתחרות. מצד שני גם לרכוב בקיבעון על אותו מסלול סטייל מכון-כושר לא עושה לי את זה. אני מעדיף להגיע בכל פעם למקום חדש ומעניין, ולספוג את הסביבה.

מתחילים לחזור. את הואדי חוצה סינגל ארוך ארוך שלוקח אותנו לשיפולי כוכב יאיר. גלישה במורד שבילי הישוב חזרה לשביל האורנים, רכיבה קצר לכיוון היער ואנחנו ברכב. רבע שעה פרקתי את נתן בצומת רעננה, והייתי ליד הבית. לפעמים אין כמו קל"ב.