חוויה זה סיוט שנגמר

לפני שנה בערך, רכבנו במסלול שמאוד אהוב על צחי – טיפוס מעין הכרמל לדלית אל כרמל עד המזבלה, ירידה דרך נחל מערות, וקצת יער עופר. הטיפוס למזבלה בחלקו על הכביש, וחלקו בשבילים נוחים. אני לא כל כך אוהב את הטיפוס הזה, והחלטתי לנסות דרך אחרת. במסגרת ה"הסתכלות" על טיפוס אלטרנטיבי, גם נפל לי האסימון, שאולי עדיף בכלל לטפס לכיוון השני – להר שוקף במקום לנחל מערות. ישבתי ושרטטתי את המסלול על מפת הסינגלים, בדקתי שהכל בסדר עם גוגל EARTH, וטענתי למכשיר.

קבעו להגיע נתן, צחי ורפי (מצטרף חדש). 5:30 אני אוסף את נתן, שלמרבה האימה מגיע עם הז"ק. הוא לא היה מודע לכך שאנחנו הולכים לרדת בשוקף. נו, יהיה לו מעניין..

אין לנו מחוייבות ל"ארומה" בית-ינאי, אז אנחנו אוספים את הקפה מ-

Buy-the-way צומת רעננה. הסניף הוא יחסית חדש, והאיכות שלו ניכרת. זה המקום היחיד בארץ, מחוץ לסניף המקורי בבן-יהודה, שמוכר גלידות של אייסברג. יש כאן גם גבינות של " קורנמל " ויינות אמפורה. הם אופים את הלחם לבד במקום, והוא בהחלט מן המשובחים. הקפה הוא של דאנסי. הדוניזם לשמו.

הדוניזם? מה זה הדוניזם? מדי פעם מישהו משחרר לאויר את הקלישאה החבוטה: "הדוניזם לשמו". טוב, בוא ונחפור.

זוהי מילה הנגזרת מן המילה היוונית "הדונה" hedone שפירושה הנאה. שלוש השקפות כונו בשם זה, אף-על-פי שהן שונות זו מזו שוני רב. מן ההכרח איפוא לעמוד על ההבדלים ביניהן, כדי להיחלץ מן הבלבול הרב השורר ביחס למונח זה. ראשית, קיים ההדוניסם בתורת - המידות או האתיקה; זאת השקפה מוסרית הסוברת שהדבר היחיד שהוא בבחינת טוב הוא ההנאה; השקפה זו איננה מבקשת להציע את הרעיון שאין אנו יכולים לשאוף למשהו אחר זולת ההנאה, או שיהיה זה חסר שחר ליחס את ה"טוב" למשהו שאיננו בבחינת הנאה. היא אומרת רק, ששאיפה אל משהו שאיננו הנאה או ייחוס המונח "טוב" למשהו שאיננו הנאה, הם בבחינת טעות בשיפוט. אפיקורוס (Epicurus) ובנת'ם (Bentham) הם שניים מן הפילוסופים המפורסמים ביותר אשר קיבלו את תוקפו של ההדוניסם בתורת - המידות. שנית, ישנו ההדוניסם הפסיכולוגי, היינו, התורה הפסיכולוגית האומרת שאין אנו יכולים להתאוות אלא אל הנאות בלבד; אף-על-פי שלעתים קרובות נוהגים לערבב את ההשקפה הזאת עם ההדוניסם שבתורת-המידות, הרי לאמיתו של דבר אין הן מתיישבות זו עם זו לחלוטין. כיוון שאם אין אנו יכולים להתאוות לשום דבר אחר זולת ההנאה, כי אז אין כל טעם להמליץ לאדם כי יעשה כן, בדיוק כפי שאין כל טעם להמליץ בפני אדם הנעזב באוויר כי ייפול ארצה (שהרי בלאו הכי אין לפניו כל אפשרות אחרת). תורה זו, שהיתה נקוטה לרוב בידי האמפיריציסטים הבריטיים הקדומים, אומצ בחום על ידי מילשלישית, עלינו לציין את ההשקפה הטוענת שאת משמעותה של המילה "טוב" יש להגדיר כשוות - ערך למושג "מהנה", או לפחות במונחים של "הנאה". כך למשל אומר לוק:
מה שמכונה בפינו טוב, הוא זה המסוגל לגרום הנאה או להגבירה בשעה שהיא קיימת, או לרסן את הצער שבנו.

גם את ההשקפה הזאת מערבבים לעתים עם ההדוניסם שבתורת - המידות, למרות העובדה שהפסוק "ההנאה בלבד היא בבחינת טוב", אינו יכול להיות בעל תוכן מוסרי אם הוא נאמר כהגדרה גרידא.

טוב. יוצאים לדרך, אין כמו קפה טוב לגרום להנאה א להגבירה בשעה שהיא קיימת או לרסן את הצער שבנו..האמת שאפשר להגיד את זה גם על סינגלים.

"ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה" (ירמיה ב', ז')

הפעם אני נוסע דרך כביש 4 ולא כביש החוף. הרוחות צד בחורף הזה ממש מפחידות. בפעם הקודמת הרכב ממש התנדנד מצד לצד.

אנחנו חונים בתחנת "פז" לפני צומת אורן. צחי כבר הגיע, גם רפי עם אלפא יפה. מתחילים לזוז. קררר. אני לבוש ב:

• חולצה טרמית


• ג'רסי ארוך


• מעיל רוח מנדף


• ביב


• טייץ' ארוך מעל הביב


• 2 זוגות גרביים


• כובע כלב של נליני מחומר מנדף (מומלץ מאוד)


• כפפות עם פליז

וקר לי עדיין. הבאתי טרנינג ריצה להחליף אחרי הרכיבה. אני לובש גם אותו. עד סוף הרכיבה, וזה עוד הרבה שעות, אני לא יוריד אפילו שכבה אחת. אף פעם לא היה קר כל כך.

"נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" (ירמיה ד',ג')

אנחנו יוצאים מן התחנה, חוצים את גדר ההפרדה לשוליים ונכנסים למטע שיוביל אותנו לבית קברות שיוביל אותנו כביש המוליך לעין הוד. רכיבה קצרצרה בכביש, וממש מול מפעל המזון של ניר עציון, אנחנו פונים ימינה לסימון שבילים ירוק. ניר עציון הוא מושב מעניין. הגרעין שהקים אותו הגיע משרידי כפר עציון שבגוש עציון. הכפר נפל בד' באייר תש"ח, ומרבית החברים נהרגו על הגנתו. השאר נלקחו בשבי לירדן. עם שחרורם מן השבי, החליטו החברים להמשיך בדרך המשותפת. הם צירפו אליהם גרעין ניצולי שואה (קבוצת "אחדות") מבארות יצחק שבנגב, ועוד חברים מגרעין "מכורה" שישב בכפר יעבץ. הישוב עלה לקרקע בדיוק שנתיים לאחר נפילת הכפר.

פה צריך קצת לשים לב בניווט. קודם כל לא לרדת לגדה השמאלית של נחל הוד. זה סבך קוצני חסר תוחלת. אנחנו מג'עג'עים במקביל לעין הוד. הח'ברה הללו זכו בנוף מדהים. זכו? פחחח...עזרו למזל לעזור להם. שווה לקרוא על כך בויקיפדיה. ולמי חסר קצת רעל כהה על הבוקר מוזמן לקרוא כאן.

אנחנו פונים ימינה ומוצאים את עצמנו בחצר של אחד הבתים, מחלצים לאחור, ומוצאים את השביל, עוקפים את ניר עציון מדרום ואת עין חוד מצפון ומתחברים לסימון שבילים כחול שיוביל אותנו לסימון שבילים ירוק, שיוביל אותנו עד עין שוקף.

העליות קשות אבל יחסית קצרות. הם מגיעות בפיקים תלולים. עכשיו אני בדילדה – האופניים מטפסים כל כך טוב, או שמא זאת האחיזה המדהימה של הקרקע. עוד עליה קשה קשה (למעלה מ-18%) בכביש, ואנחנו חוצים את הכביש. רצים קצת במדרון, ויורדים בלי כוונה עד עין שוקף. מטע זיתים ציורי, לידו מבנה עם דגל הדרוזים. לדרוזים 2 דגלים – אחד בצורת כוכב מחומש, והשני (כמו זה שראינו) דגל רגיל. הדגל מורכב מחמישה צבעים, כאשר כל צבע סימבולית מציין מאפיין של העדה הדרוזית:
אדום – גבורה, אהבה, אומץ-לב
צהוב – חוכמה, ידע, הארה וחיטה
ירוק – טבע ואדמה
כחול – שמים ומים, סבלנות, רגש ואחווה
לבן – שלום ופיוס.

עוברים ליד המעיין של האמא של שוקף – עין אום א-שוקף, לידו מתקן טיהור ביוב ענקי. משאית עובר ומזהמת את האויר הנקי ברמות שמבאסות ת'תחת. פשוט מסריח. מתחילה עליה בריאה שתהפך לעליה עוד יותר בריאה עד לכניסה לסינגל של שוקף. אנחנו בגובה 497 מטר. התחלנו בגובה פני הים.

מתחילים לגלוש בשוקף. האחרים מורידים אוכפים למטה, אני מחכה לרגע הנכון. את רצף האבנים והסלעים אני עובר בשלום. למעט נקודה אחת בה נפל עץ, אני עובר את השוקף בלי יותר מדי מאמץ. בחלק השני, התלול יותר, אני מתחיל וטיפה מהסס, צחי צועק לי מאחורה "תגלגל", ואני מתגלגל. זה טיפה אוחז פחות מהאופניים הקודמים, אבל עדיין לוקח את הסיבובים בכבוד.

מגיעים למטה, ואז משברון. עשיתי קצת סבטוחה במסלול. הכנסתי גירסא מעט ארוכב יותר שמערבבת במכשיר בגירסא קצרה יותר. בקיצור לוקח לי יותר מדי זמן להתאפס על ההמשך. אנחנו מתחילים לחשוב על הדרך חזרה. על סינגל כרמיה המקסים, שכבר רכבתי בו לפני מספר חודשים, אנחנו מוותרים, ומתחילים לטפס חזרה לכיוון אחוזת יערות הכרמל.

מתחילים בגלישה ארוכב ארוכה שמביאה אותנו לכביש המוליך לעין חוד. מכאן אמור להיות סינגל מקסים – נחל בוסתן עליון. נכנסים לשביל שהופך לסינגל יפה יפה. מזכיר קצת את נחל נריה. קצת רטוב והסלעים עם ירקת ושיפוע צד לא מבוטל. אנחנו חוצים קטע ברגל. השביל פשוט יפהפה. עטופים בצמחיה מסביב, לימיננו הנחל. יפה מאוד.

ואז מגיע הרגע הדרמטי. כמו בסרט "דלתות מסתובבות". יש נקודה מסויימת בה אתה מקבל החלטה שבדיעבד אתה יודע שהיא לא נכונה. אתה משחזר את התסריט בראש עשרות פעמים, ולא מבין. מגיעים לפיצול בין השימון שבילים כחול שעליו אנו נעים, לבין סימון שבילים שחור.
כמו בסרט 2 התסריטים נפגשים באותה נקודה לקראת הסוף – ברכב. בתסריט הראשון, בניגוד לסרט, הסיום היה צריך להיות רכיבה בשחור לעין חמדן, טיפוסון קצר וקטלני, ואז לקחת את השביל במקביל לימין אורד עד הרכב. אבל החיים לא כל כך פשוטים.

אבל קודם לשלב התירוצים. שלא כמו בעדויות בועדת ויניגרד,לי יש תירוצים די חזקים. א. זה לא אני. ב. זה האוזי אקספלורר. ג. מי לימד אותי לשנות דרך הניווט שלי דווקא השבוע.

או.קי, מדריך קצר לאיך אני מנווט עם ה-GPS. אני יודע שזה לא הדרך הנכונה, כמעט ושיכנעו אותי לשנות את הדרך..וזה הכשיל אותי.

אפשר להגדיר "מסלול" למכשיר ב-2 צורות – track או route. כאשר טרק הוא רצף קווי של עשרות/מאות נקודות מחוברות ולכל נקודה אין משמעות בפני עצמה. route לעומת זאת, מכיל סדרה של נקודות ציון עם קו המחבר ביניהם. אני נוהג לעבוד עם track משולב בנקודות ציון. אני משרטט בפרטי פרטים את המסלול כטרק ומוסיך נקודות ציון מיוחדות כמו "שמאלה לירוק", "כניסה לסינגל", "תצפית נוף", "מעיין". שילוב של נקודות עניין והנחיות פרטניות מקומיות. הבעיה במצב הזה, היא שהמכשיר לא תומך בניווט אוטומטי במוד הזה. כלומר – הוא לא מצפצף לי לפני הפניות הפניות, ולא נותן לי מראה עם פרספקטיבה על המסך. מצד שני, אני מנווט בלי קשר למה שמופיע על המסך, ורק נעזר בו – אז זה מתאים לי.

הפעם התפתיתי לשים route, מה שגרם לי להחסיר את ההוראות המדוייקות (כמו פנה שמאלה בשחור), בצירוף מפה לא מכויילת יותר מדי טוב – וזכרון רע שזכר שיש קטע קצר לא רכיב גם בבוסתן עליון (למרות שכבר עברנו אותו). בקיצור המשכנו הלאה בתוך ערוץ לא רכיב. כל זה היה טוב ויפה אם הייתי עולה על זה בזמן. הלכנו כ-1 ק"מ עד שהחשדות התחילו לצוץ.

המזל, שהיינו צוות לא ממש היסטרי. סידרה של טלפונים לסדר איסוף חלופי לילדים, פתיחת מפה וקבלת החלטה אמיצה להמשיך במורד עד חניון אורן. זה לקח לנו קרוב לשעה הליכה. לחלקנו נתפסו השרירים.

כל החלק הפיזי, שלא היה לי קשה מדי במפתיע, היה כלום לעומת הבושה של לאכזב אנשים. אני יודע שזה ספורט לא צפוי, ואם רוצים להרגיש בטוח – אז רוכבים רק במסלולים שמכירים היטב, וזה המחיר של אקספלורציות כאלה. אבל בכל זאת – לא נעים. איך טעות אחת קטנה יכולה לחרבן מסלול נפלא. אני כבר לא יכול לחכות לפעם הבאה.

הפלייליסט השבועי
והפעם כתמונה...לא היה לי חשק ליצא ולהעתיק

לפעמים גם קרוב זה טוב

יום שישי. קבעתי בבת שלמה. תכננתי לחצות את רמות מנשה, לטפס ליער קרן הכרמל, ולחזור דרך שמורת נחל תות.
היו אמורים להגיע כ-10 רוכבים. חמישי בערב התחילו הביטולים מסיבות שונות. זה חולה, ההיא לא יכולה, הוא קר לו. לא חסר תירוצים. בקיצור נשארנו נתן, רון ואנוכי. מספיק בהחלט.

זה עסק די נחמד עם ההזמנות לרכיבות. אני מצד אחד מתחייב להכין את המסלול, להקדיש את זמנו, להוביל ולהיות אחראי להתייצב ולסיים בזמן. והם – מחוייבים מקסימום לבוא. וגם זה מתברר שלא. מעניין איך היו מרגישים אם הייתי מבטל את הרכיבה בשתים עשרה בלילה ערב הטיול, או שולח SMS בשש בבוקר ומודיע שאני לא מגיע כי "לא מסתדר לי". אין לי תלונות, מאחר והבאתי את זה על עצמי, ואתמודד עם זה בעצמי. אין להם ולא צריכה להיות להם מחוייבות אליי, ואל לי לצפות לכך. אני מצפה למחוייבות רק מחברים. הדרך היחידה שלי כרגע להתמודד עם זה היא באמצעות התעלמות. מבחינתי אף אחד מהם לא מגיע.

אין לנו מחוייבות ל"ארומה" ויתקין הפעם, אז אנחנו מחליטים לשתות קפה יותר טוב ב-Buy The Way צומת רעננה. מעין YELLOW מעודן שמחזיק רק את הטוב ביותר (קפה דאנסי, גלידות אייסברג). מבחינת המחיר – אותו הדבר כמו "ארומה". אפילו קוביית השוקולד הבלגי שהם נותנים משובחת מאוד.

על כביש החוף, רוחות צד מטורפות לחלוטין. אני מרגיש את האופניים מתנדנדים על הגג. מפחיד. רק המחשבה עליהם עפים במהירות הזאת. אני מוריד את המהירות, אבל גם זה לא עוזר.

עוצרים ויורדים מן הרכב. בחוץ 4 מעלות עם רוח. שזה בערך מרגיש כמו -1. קור אימים. זה הרגע הכי קשה. אתה מתחרט שיצאת מן המיטה, עדיין חשוך, כולך רועד ולא רוצה לצאת מן הרכב. זה לא עושה סימנים של השתפרות.

מתברר שיש אח ל"עומס החום" של הקיץ – והוא "

עומס קור". את עומס הקור קובעות בעיקר טמפרטורת האוויר ועוצמת הרוח – ככל שעוצמת הרוח גוברת, כך גדל עומס הקור. לדוגמה, רוח שמהירותה 30 קמ"ש שוות ערך לירידה של 10 מ"צ בטמפרטורת האוויר. לעומת זאת, קרינת השמש מורידה מעומס הקור בשיעור של כ-5 מ"צ. הצירוף של טמפרטורת אוויר נמוכה, לחות יחסית גבוהה ורוח עזה הוא הגרוע ביותר. וזה בדיוק מה שהיה בשישי.

איך מתמודדים עם זה? שלחתי שאילתה לעמית לעבודה המתגורר בבולדר קולורדו ורוכב כביש בכל מזג אויר. אך קודם בוא ונראה מה אומר על כך פרופ' יורם אפשטיין במאמר "נוחות אקלימית וכללי התנהגות נכונים בחורף". או.קי, הבנתי ש"נוחות" היא "תחושה גופנית שאינה מופרעת מתנאי חום או קור. במצב זה כמות החום הנפלטת לסביבה זהה לכמות החום הנוצרת בתהליכי חילוף החומרים. הגוף מסוגל לקיים את מאזן החום שלו, טמפרטורה נאותה ויציבה, כלומר 36-37.5 מ"צ (מעלות צלסיוס), בלי שייאלץ להפעיל תהליכים מיוחדים לייצור חום או לפיזורו, כמו צמרמורת או הזעה."

מה אומר העמית מבולדר על חימום רגליים – הוא מפריד את זה לשתי אלמנטים – הרגל, וכף הרגל.
לחימום הרגל אפשר להשתמש ב:: (ע"פ העוצמה)
* מחממי ברכיים – מתאימים בעיקר לימים קרירים באביב.
* מחממי רגליים - כמו אילו שאנחנו משתמשים בארץ. הוא לא משתמש בכאלה.
* טייץ' ארוך – 2 סוגים
* עם פד – ונלבש במקום טייץ' הרכיבה.
* בלי פד – נלבש מעל הביב (הוא אישית מעדיף אותם)

לחימום כף הרגל אפשר להשתמש ב:
* גרבי סקי עבים וחוסמי רוח – טוב כשמזג האויר מתון יותר.
* ערדליים מניאופרן – מולבשים על הנעל ומעלים את הטמפרטורה בכ-10 מעלות
* מחממי רגליים כימיים – מעין רפידות המוכנסות לתוך הנעל, ומחזיקות כ-6 שעות. כאשר הטמפרטורה מתחת ל-0 הוא משתמש במחממי הרגליים. מעניין היכן אפשר להשיג כאלה בארץ

וואלה, צריך לחפש מי מייבא אותם לארץ. או לפחות לארגן שישלחו לי איזו חבילה מארה"ב.

התייעצות קלה ואנחנו מחליטים להצפין. פשוט בלתי נסבל מזג האויר. מחליטים על איזור ראש העין. אחרי 5 דקות נסיעה פתאום בא לנו על איזור כוכב יאיר. לא היינו שם שנים. טלפון לרון ואנחנו קובעים להפגש בתחנת הדלק בכניסה לצור יגאל וכוכב יאיר. וואלה. קל"ב. 5 דקות מהבית. נראה שנתחיל לרכוב באיזור 8. מה שישאיר לנו כשלוש שעות רכיבה. מצויין.

אנחנו מחנים על יד הש"ג של כוכב יאיר, לא לפני שאנחנו מבקשים יפה מהשומר שישים עין בשבילנו. מגיע רון, מרכיב את האופניים, ואנחנו זזים.



כוכב-יאיר-צור-יגאל וצור נתן יושבים על המורדות המערביים של הרי השומרון על פתח עמק המרזבה המזרחי של השרון. מהי "מרזבה"? מתוך ויקיפדיה:

המרזבה היא מישור שטוח בחלקו המזרחי של מישור החוף התיכון והדרומי, לרגלי הרי יהודה. הכינוי "מרזבה" הוא מן המילה מרזב - צינור לאיסוף וסילוק מים. באזור זה נמצאת קרקע סחף אשר הגיעה מההרים שהיא פוריה ומתאימה לעיבוד חקלאי. אזור זה לא היה ביצתי משום שאף על פי שהוא לרגלי ההרים, הרי מישור החוף משתפל מערבה לכיוון הים התיכון. מצב זה הביא לכך שאזור זה היה מיושב בצפיפות יחסית כבר בימי קדם.

המרזבה עשויה סחף הררי וחוצצת בין הגבעות לבין הרי השומרון. כאן, במרזבה, עברה מאז ומעולם דרך הסחר הבינלאומית, "דרך הים" הקדומה (Via Maris), וכאן צעדו מסעות מלחמה בכל הדורות. דרך הים מוזכרת כבר בישעיהו פרק ח' :

יט וְכִי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם, דִּרְשׁוּ אֶל-הָאֹבוֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, הַמְצַפְצְפִים, וְהַמַּהְגִּים: הֲלוֹא-עַם אֶל-אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ, בְּעַד הַחַיִּים אֶל-הַמֵּתִים. כ לְתוֹרָה, וְלִתְעוּדָה; אִם-לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אֵין-לוֹ שָׁחַר. כא וְעָבַר בָּהּ, נִקְשֶׁה וְרָעֵב; וְהָיָה כִי-יִרְעַב וְהִתְקַצַּף, וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו--וּפָנָה לְמָעְלָה. כב וְאֶל-אֶרֶץ, יַבִּיט; וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה, וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח. כג כִּי לֹא מוּעָף, לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ, כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד--דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם.

מטרתה העיקרית של הדרך הייתה לחבר את הקשת הפורייה. הדרך חיברה את מצריים עם מסופוטמיה, דרך ארץ ישראל וסוריה. הדרך יצאה ממזרח הדלתא, חצתה את צפון סיני, עלתה בדרכים רבות מרפיח לאפש (היא ראש-העין בהווה), חצתה את מעיינות הירקון (לפני התרחבותו לנהר) ועברה בקו המגע בין ההר (הר שומרון) לבין מישור החוף. חצתה את רצועת ההר, המחברת את השומרון עם הכרמל, נכנסה לעמק יזרעאל והלכה דרך דמשק, או עלתה צפונה דרך בקעת הלבנון לכרכמיש, דרך בקעת האורונטם ומשם למארי, לאורך הפרת, עד בבל.

בחזרה לכאן. אפיקו הרחב של נחל אלכסנדר חוצה את השטח ממזרח למערב.ההתיישבות בעבר ובהווה הותירה באזור מעט מדי שטחי טבע ונוף, ובהם היער שניטע ע"י קרן קימת לישראל, משולב בשרידי חורש ים תיכוני שכיסה את אזור השרון בעבר. בחלק הצפוני נותרה רצועת השטח לאורך האפיק של נחל אלכסנדר. באזור קיימים עדיין מגוון של חיות בר: צבאים, צבועים, דרבנים, חזירי בר, עופות דורסים ומיני ציפורי שיר.

אנחנו פונים ימינה בסימון השבילים הירוק ונכנסים אל יער ספיר. אין לי תוכנית ניווט משמעותית. אני רוצה לחצות את היער, לטפס לסלעית, ולחזור דרך מה שהיה שהיה שביל-ישראל לכוכב יאיר.אחרי כמה עשרות מטרים, אנחנו רואים סינגל אופנועים משובח חוצה את השביל. ממשיכים לחפש את תחילתו ביער. פונים ומטפסים למצפה ספיר, הוא חורבת חנות. עושים סיבובון, יורדים למטה, מקיפים וחוזרים. פה הכניסה לסינגל. הסינגל הוא סינגל אופנועים טיפוסי – עולה יורד עולה יורד עם שמיניות. רובו ככולו רכיבה, לפחות בכיוון אחד, אולי גם בשתי הכיוונים. למעט 2 נקודות טכניות גבוהות שמחייבות קפיצה, הוא סבבה לחלוטין.

גומרים את כולו ויוצאים החוצה מן היער. מטפסים מעט לכיוון כוכב יאיר. שלט נחמד "שביל האורנים" ואנחנו נכנסים. מתברר שזהו שביל ההליכה של כוכב יאיר. כיף של שביל. אפשר להרביץ בו יופי של מהירות. ממנו אנו פונים לעתיקות של חרבת אל-מזרע'ה. חוצים את המטעים. העצים והשלכת נראים ממש כמו וורמונט בסתיו. עלים אדמדמים יפהפיים של אלון התבור. מתברר ששרדו כאן מספר אלונים. ארץ ישראל הייתה מלאה באלונים כאלו. התורכים שחטו את העצים הללו על מנת להשתמש בהם לייצור פחם לרכבות. קק"ל מנסה לשקם את יערות האלון בארץ.

אנחנו מתחילים בטיפוס די מתון שאמור להביא אותנו לפאתי צור נתן. בשיא הגובה כל השרון נשקף לרגלינו. האויר נקי יחסית והריאות לא רעה בכלל. אנחנו קולטים סינגל שיורד, אבל ממשיכים לטפס. בקצה העליה, ירידה חדה לואדי. אנחנו יורדים במהירות ופנים לכיוון סלעית. רכיבה קצרה לאורך הקניון של נחל אלכסנדר מביאה אותנו לפתחו של מטע זיתים ומספר בארות מים. זה המקום לעצור. רון שולף את התה הירוק. נתן את הפירות היבשים. מתחיל דיון פילוסופי על ההבדל בין רכיבה ספורטיבית, לבין רכיבה כפעילות OUTDOOR. אני אישית מעדיף את הרכיבה כפעילות פנאי חברתית. לא כל כך מתחבר לאספקטים הספורטיביים של זה. לא עושה לי כלום להתחרות. מצד שני גם לרכוב בקיבעון על אותו מסלול סטייל מכון-כושר לא עושה לי את זה. אני מעדיף להגיע בכל פעם למקום חדש ומעניין, ולספוג את הסביבה.

מתחילים לחזור. את הואדי חוצה סינגל ארוך ארוך שלוקח אותנו לשיפולי כוכב יאיר. גלישה במורד שבילי הישוב חזרה לשביל האורנים, רכיבה קצר לכיוון היער ואנחנו ברכב. רבע שעה פרקתי את נתן בצומת רעננה, והייתי ליד הבית. לפעמים אין כמו קל"ב.