לפני שנה בערך, רכבנו במסלול שמאוד אהוב על צחי – טיפוס מעין הכרמל לדלית אל כרמל עד המזבלה, ירידה דרך נחל מערות, וקצת יער עופר. הטיפוס למזבלה בחלקו על הכביש, וחלקו בשבילים נוחים. אני לא כל כך אוהב את הטיפוס הזה, והחלטתי לנסות דרך אחרת. במסגרת ה"הסתכלות" על טיפוס אלטרנטיבי, גם נפל לי האסימון, שאולי עדיף בכלל לטפס לכיוון השני – להר שוקף במקום לנחל מערות. ישבתי ושרטטתי את המסלול על מפת הסינגלים, בדקתי שהכל בסדר עם גוגל EARTH, וטענתי למכשיר.
קבעו להגיע נתן, צחי ורפי (מצטרף חדש). 5:30 אני אוסף את נתן, שלמרבה האימה מגיע עם הז"ק. הוא לא היה מודע לכך שאנחנו הולכים לרדת בשוקף. נו, יהיה לו מעניין..
קבעו להגיע נתן, צחי ורפי (מצטרף חדש). 5:30 אני אוסף את נתן, שלמרבה האימה מגיע עם הז"ק. הוא לא היה מודע לכך שאנחנו הולכים לרדת בשוקף. נו, יהיה לו מעניין..
אין לנו מחוייבות ל"ארומה" בית-ינאי, אז אנחנו אוספים את הקפה מ-
הדוניזם? מה זה הדוניזם? מדי פעם מישהו משחרר לאויר את הקלישאה החבוטה: "הדוניזם לשמו". טוב, בוא ונחפור.
זוהי מילה הנגזרת מן המילה היוונית "הדונה"
hedone שפירושה הנאה. שלוש השקפות כונו בשם זה, אף-על-פי שהן שונות זו מזו שוני רב. מן ההכרח איפוא לעמוד על ההבדלים ביניהן, כדי להיחלץ מן הבלבול הרב השורר ביחס למונח זה. ראשית, קיים ההדוניסם בתורת - המידות או האתיקה; זאת השקפה מוסרית הסוברת שהדבר היחיד שהוא בבחינת טוב הוא ההנאה; השקפה זו איננה מבקשת להציע את הרעיון שאין אנו יכולים לשאוף למשהו אחר זולת ההנאה, או שיהיה זה חסר שחר ליחס את ה"טוב" למשהו שאיננו בבחינת הנאה. היא אומרת רק, ששאיפה אל משהו שאיננו הנאה או ייחוס המונח "טוב" למשהו שאיננו הנאה, הם בבחינת טעות בשיפוט. אפיקורוס (Epicurus) ובנת'ם (Bentham) הם שניים מן הפילוסופים המפורסמים ביותר אשר קיבלו את תוקפו של ההדוניסם בתורת - המידות. שנית, ישנו ההדוניסם הפסיכולוגי, היינו, התורה הפסיכולוגית האומרת שאין אנו יכולים להתאוות אלא אל הנאות בלבד; אף-על-פי שלעתים קרובות נוהגים לערבב את ההשקפה הזאת עם ההדוניסם שבתורת-המידות, הרי לאמיתו של דבר אין הן מתיישבות זו עם זו לחלוטין. כיוון שאם אין אנו יכולים להתאוות לשום דבר אחר זולת ההנאה, כי אז אין כל טעם להמליץ לאדם כי יעשה כן, בדיוק כפי שאין כל טעם להמליץ בפני אדם הנעזב באוויר כי ייפול ארצה (שהרי בלאו הכי אין לפניו כל אפשרות אחרת). תורה זו, שהיתה נקוטה לרוב בידי האמפיריציסטים הבריטיים הקדומים, אומצ בחום על ידי מילשלישית, עלינו לציין את ההשקפה הטוענת שאת משמעותה של המילה "טוב" יש להגדיר כשוות - ערך למושג "מהנה", או לפחות במונחים של "הנאה". כך למשל אומר לוק:מה שמכונה בפינו טוב, הוא זה המסוגל לגרום הנאה או להגבירה בשעה שהיא קיימת, או לרסן את הצער שבנו.
גם את ההשקפה הזאת מערבבים לעתים עם ההדוניסם שבתורת - המידות, למרות העובדה שהפסוק "ההנאה בלבד היא בבחינת טוב", אינו יכול להיות בעל תוכן מוסרי אם הוא נאמר כהגדרה גרידא.
טוב. יוצאים לדרך, אין כמו קפה טוב לגרום להנאה א להגבירה בשעה שהיא קיימת או לרסן את הצער שבנו..האמת שאפשר להגיד את זה גם על סינגלים.
"ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה" (ירמיה ב', ז')
הפעם אני נוסע דרך כביש 4 ולא כביש החוף. הרוחות צד בחורף הזה ממש מפחידות. בפעם הקודמת הרכב ממש התנדנד מצד לצד.
אנחנו חונים בתחנת "פז" לפני צומת אורן. צחי כבר הגיע, גם רפי עם אלפא יפה. מתחילים לזוז. קררר. אני לבוש ב:
- חולצה טרמית
- ג'רסי ארוך
- מעיל רוח מנדף
- ביב
- טייץ' ארוך מעל הביב
- 2 זוגות גרביים
- כובע כלב של נליני מחומר מנדף (מומלץ מאוד)
- כפפות עם פליז
וקר לי עדיין. הבאתי טרנינג ריצה להחליף אחרי הרכיבה. אני לובש גם אותו. עד סוף הרכיבה, וזה עוד הרבה שעות, אני לא יוריד אפילו שכבה אחת. אף פעם לא היה קר כל כך.
"נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" (ירמיה ד',ג')
אנחנו יוצאים מן התחנה, חוצים את גדר ההפרדה לשוליים ונכנסים למטע שיוביל אותנו לבית קברות שיוביל אותנו כביש המוליך לעין הוד. רכיבה קצרצרה בכביש, וממש מול מפעל המזון של ניר עציון, אנחנו פונים ימינה לסימון שבילים ירוק. ניר עציון הוא מושב מעניין. הגרעין שהקים אותו הגיע משרידי כפר עציון שבגוש עציון. הכפר נפל בד' באייר תש"ח, ומרבית החברים נהרגו על הגנתו. השאר נלקחו בשבי לירדן. עם שחרורם מן השבי, החליטו החברים להמשיך בדרך המשותפת. הם צירפו אליהם גרעין ניצולי שואה (קבוצת "אחדות") מבארות יצחק שבנגב, ועוד חברים מגרעין "מכורה" שישב בכפר יעבץ. הישוב עלה לקרקע בדיוק שנתיים לאחר נפילת הכפר.
פה צריך קצת לשים לב בניווט. קודם כל לא לרדת לגדה השמאלית של נחל הוד. זה סבך קוצני חסר תוחלת. אנחנו מג'עג'עים במקביל לעין הוד. הח'ברה הללו זכו בנוף מדהים. זכו? פחחח...עזרו למזל לעזור להם. שווה לקרוא על כך ב
אנחנו פונים ימינה ומוצאים את עצמנו בחצר של אחד הבתים, מחלצים לאחור, ומוצאים את השביל, עוקפים את ניר עציון מדרום ואת עין חוד מצפון ומתחברים לסימון שבילים כחול שיוביל אותנו לסימון שבילים ירוק, שיוביל אותנו עד עין שוקף.
העליות קשות אבל יחסית קצרות. הם מגיעות בפיקים תלולים. עכשיו אני בדילדה – האופניים מטפסים כל כך טוב, או שמא זאת האחיזה המדהימה של הקרקע. עוד עליה קשה קשה (למעלה מ-18%) בכביש, ואנחנו חוצים את הכביש. רצים קצת במדרון, ויורדים בלי כוונה עד עין שוקף. מטע זיתים ציורי, לידו מבנה עם דגל הדרוזים. לדרוזים 2 דגלים – אחד בצורת כוכב מחומש, והשני (כמו זה שראינו) דגל רגיל. הדגל מורכב מחמישה צבעים, כאשר כל צבע סימבולית מציין מאפיין של העדה הדרוזית:
אדום – גבורה, אהבה, אומץ-לב
צהוב – חוכמה, ידע, הארה וחיטה
ירוק – טבע ואדמה
כחול – שמים ומים, סבלנות, רגש ואחווה
לבן – שלום ופיוס.
עוברים ליד המעיין של האמא של שוקף – עין אום א-שוקף, לידו מתקן טיהור ביוב ענקי. משאית עובר ומזהמת את האויר הנקי ברמות שמבאסות ת'תחת. פשוט מסריח. מתחילה עליה בריאה שתהפך לעליה עוד יותר בריאה עד לכניסה לסינגל של שוקף. אנחנו בגובה 497 מטר. התחלנו בגובה פני הים.
מתחילים לגלוש בשוקף. האחרים מורידים אוכפים למטה, אני מחכה לרגע הנכון. את רצף האבנים והסלעים אני עובר בשלום. למעט נקודה אחת בה נפל עץ, אני עובר את השוקף בלי יותר מדי מאמץ. בחלק השני, התלול יותר, אני מתחיל וטיפה מהסס, צחי צועק לי מאחורה "תגלגל", ואני מתגלגל. זה טיפה אוחז פחות מהאופניים הקודמים, אבל עדיין לוקח את הסיבובים בכבוד.
מגיעים למטה, ואז משברון. עשיתי קצת סבטוחה במסלול. הכנסתי גירסא מעט ארוכב יותר שמערבבת במכשיר בגירסא קצרה יותר. בקיצור לוקח לי יותר מדי זמן להתאפס על ההמשך. אנחנו מתחילים לחשוב על הדרך חזרה. על סינגל כרמיה המקסים, שכבר רכבתי בו לפני מספר חודשים, אנחנו מוותרים, ומתחילים לטפס חזרה לכיוון אחוזת יערות הכרמל.
מתחילים בגלישה ארוכב ארוכה שמביאה אותנו לכביש המוליך לעין חוד. מכאן אמור להיות סינגל מקסים – נחל בוסתן עליון. נכנסים לשביל שהופך לסינגל יפה יפה. מזכיר קצת את נחל נריה. קצת רטוב והסלעים עם ירקת ושיפוע צד לא מבוטל. אנחנו חוצים קטע ברגל. השביל פשוט יפהפה. עטופים בצמחיה מסביב, לימיננו הנחל. יפה מאוד.
ואז מגיע הרגע הדרמטי. כמו בסרט "דלתות מסתובבות". יש נקודה מסויימת בה אתה מקבל החלטה שבדיעבד אתה יודע שהיא לא נכונה. אתה משחזר את התסריט בראש עשרות פעמים, ולא מבין. מגיעים לפיצול בין השימון שבילים כחול שעליו אנו נעים, לבין סימון שבילים שחור.
כמו בסרט 2 התסריטים נפגשים באותה נקודה לקראת הסוף – ברכב. בתסריט הראשון, בניגוד לסרט, הסיום היה צריך להיות רכיבה בשחור לעין חמדן, טיפוסון קצר וקטלני, ואז לקחת את השביל במקביל לימין אורד עד הרכב. אבל החיים לא כל כך פשוטים.
אבל קודם לשלב התירוצים. שלא כמו בעדויות בועדת ויניגרד,לי יש תירוצים די חזקים. א. זה לא אני. ב. זה האוזי אקספלורר. ג. מי לימד אותי לשנות דרך הניווט שלי דווקא השבוע.
או.קי, מדריך קצר לאיך אני מנווט עם ה-GPS. אני יודע שזה לא הדרך הנכונה, כמעט ושיכנעו אותי לשנות את הדרך..וזה הכשיל אותי.
אפשר להגדיר "מסלול" למכשיר ב-2 צורות – track או route. כאשר טרק הוא רצף קווי של עשרות/מאות נקודות מחוברות ולכל נקודה אין משמעות בפני עצמה. route לעומת זאת, מכיל סדרה של נקודות ציון עם קו המחבר ביניהם. אני נוהג לעבוד עם track משולב בנקודות ציון. אני משרטט בפרטי פרטים את המסלול כטרק ומוסיך נקודות ציון מיוחדות כמו "שמאלה לירוק", "כניסה לסינגל", "תצפית נוף", "מעיין". שילוב של נקודות עניין והנחיות פרטניות מקומיות. הבעיה במצב הזה, היא שהמכשיר לא תומך בניווט אוטומטי במוד הזה. כלומר – הוא לא מצפצף לי לפני הפניות הפניות, ולא נותן לי מראה עם פרספקטיבה על המסך. מצד שני, אני מנווט בלי קשר למה שמופיע על המסך, ורק נעזר בו – אז זה מתאים לי.
הפעם התפתיתי לשים route, מה שגרם לי להחסיר את ההוראות המדוייקות (כמו פנה שמאלה בשחור), בצירוף מפה לא מכויילת יותר מדי טוב – וזכרון רע שזכר שיש קטע קצר לא רכיב גם בבוסתן עליון (למרות שכבר עברנו אותו). בקיצור המשכנו הלאה בתוך ערוץ לא רכיב. כל זה היה טוב ויפה אם הייתי עולה על זה בזמן. הלכנו כ-1 ק"מ עד שהחשדות התחילו לצוץ.
המזל, שהיינו צוות לא ממש היסטרי. סידרה של טלפונים לסדר איסוף חלופי לילדים, פתיחת מפה וקבלת החלטה אמיצה להמשיך במורד עד חניון אורן. זה לקח לנו קרוב לשעה הליכה. לחלקנו נתפסו השרירים.
כל החלק הפיזי, שלא היה לי קשה מדי במפתיע, היה כלום לעומת הבושה של לאכזב אנשים. אני יודע שזה ספורט לא צפוי, ואם רוצים להרגיש בטוח – אז רוכבים רק במסלולים שמכירים היטב, וזה המחיר של אקספלורציות כאלה. אבל בכל זאת – לא נעים. איך טעות אחת קטנה יכולה לחרבן מסלול נפלא. אני כבר לא יכול לחכות לפעם הבאה.
הפלייליסט השבועי
והפעם כתמונה...לא היה לי חשק ליצא ולהעתיק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה