יום שני, 30 ביוני 2008

איזו מן שלוה ועוד שבוע עבר

על המחנה נדלק ירח
על המאהל כוכב זורח
והזמן כמו גומי מתמרח
ליל שבת בלי טעם ובלי ריח
והשקט את הלב קורע.

-- שלווה, אבי קורן

איזה שלווה? מה שלווה?

שבוע בלי רכיבה ואני מתחיל לטפס על הקירות. לא חושב שהיה קשה לי כל כך מאז שהפסקתי לעשן. אני חושב שהבעיה היא דילול בסרוטונין. קראתי את זה היכן שהוא. מה זה בכלל סרוטונין?

סרוטונין 5-hydroxytryptamine ע"פ InfoMed זה:

חומר שנמצא ברקמות רבות בגוף, במיוחד בדם, בדופן המעי ובמערכת העצבים המרכזית. סרוטונין גורם להתכווצות של כלי דם קטנים באזורים של דימום, הוא מגרה את התכווצות השריר החלק במעי, ופועל כמעביר עצבי בין תאי עצב במוח.
לסרוטונין פעילות במערכות שונות החל ממערכת האחראית על תיאבון והנאה מינית, דרך מערכת שיכוך כאב. היום סבורים כי שיבוש במאזן הסרוטונין במערכת העצבים עשוי לגרום למיגוון מחלות, כמו דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, מיגרנה ועוד.

ע"פ הויקי מחסור בסרוטונין יכול לגרום לתופעות הפיזיולוגיות הבאות:

לסרוטונין תפקיד ראשי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח", כגון התרוממות רוח, דיכאון, תוקפנות, התנהגות אימפולסיבית וכדומה. לסרטונין יש תפקיד גם בוויסות טמפרטורת הגוף. סמי הזיות כמו LSD ואקסטזי, כמו גם תרופות נגד דיכאון, בנוסף לאלכוהול, פועלים על הקולטנים לסרוטונין. סרוטונין, יחד עם דופאמין, משפיע ככל הנראה על תחושת התיאבון, שיכוך כאבים, הנאה מינית והנאה בכלל. שני המוליכים מביאים למניעת כאבי ראש, מיגרנה, חרדות והפרעות אכילה.

כמו מוליכים עצביים אחרים, בעיקר נוראדרנלין, גם הסרוטונין חשוב במניעת מצבי דיכאון; משום כך פוגעות תרופות פסיכיאטריות חדשות בתהליך הניצול מחדש שלו.

קראתי איפה שהוא שצריכת GABA (
חומצת גאמה אמינו בוטירית) עוזרת לגזע המוח ליצר סרוטונין..אולי אני צריך לחשוב על זה.

מתברר שיש גם קשר בין רמות הסרוטונין להרזיה. מחסור בו מגדיל את תחושת הרעב. על מנת ליצב אותו צריך לצרוך פחמימות מורכבות ולא פשוטות - לחם מלא, אורז, קינואה, כוסמת,קטניות (בקיצור אוכל של צפוניות ותוכים). מומלץ להמנע מפחמימות פשוטות כמו סוכרים על מנת ליצב את הרמה.

בקיצור נראה לי שאני אלך לרדת על איזה כוס קינואה עם אורז מלא ואבכה את מר גורלי. הנה כתבה מעניינת על פחמימות מומלצות לצריכה.

העיקר שקרנית תישן בשקט

"אני נלחמת כבר שנתיים ומרגישה שבסוף, גם אם ניצחתי, בשביל מה כל זה היה? כדי לצעוק 'יש, אני אלמנה'?

-- קרנית גולדווסר לראש הממשלה

אבי היקר, כשתעמוד על קברי
זקן ועייף ומאוד ערירי,
ותראה איך טומנים את גופי בעפר
ואתה עומד מעליי אבי.

אל תעמוד אז גאה כל כך,
ואל תזקוף את ראשך, אבי,
נשארנו עכשיו בשר מול בשר
וזהו הזמן לבכות, אבי.

אז תן לעינייך לבכות על עיניי,
ואל תחריש למען כבודי,
דבר מה שהיה חשוב מכבוד
מוטל עכשיו לרגליך, אבי.

ואל תאמר שהקרבת קורבן,
כי מי שהקריב הייתי אני,
ואל תדבר עוד מילים גבוהות
כי אני כבר מאוד נמוך, אבי.

אבי היקר, כשתעמוד על קברי
זקן ועייף ומאוד ערירי
ותראה איך טומנים את גופי
בעפר-

בקש אז ממני סליחה, אבי.

-- אבי היקר, חנוך לוין מתוך מלכת אמבטיה

השאלה כמה מאיתנו ישלמו את המחיר על כך. נכון שזה לא PC, אבל שווה לקרוא את דעתו של יוסי ביילין, שבימים רגילים אנחנו חלוקים בדרך כלל על הכל. אני חותם על כל מילה. ההרגשה שלי היא שאנחנו הולכים להקריב הרבה מאוד קורבנות בגלל ההסכם האומלל הזה.

אתמול בבוקר אני שומע איזו פלונית-אלמונית שדרנית בגל"צ - ליעד מודריק - מנסה לשכנע מ"פ במילואים לסרב. הוא חוזר ואומר לה שזה לא משפיע בצורה ישירה על החיילים ומי שרוצה לבוא בא בחפץ לב. והיא מחרה ומקשה - "אבל לא תסרבו בכל זאת לאור התנהלות הממשלה?". לעיתים רבות מדי נדמה לי שהראיון הוא רק אמתלה למכור את האג'נדה של התקשורת. הבעיה היחידה בהיסק הלוגי הזה היא שאין לתקשורת אג'נדה. אלא רק רצון לחולל מהומה לשם פרסום. אני בטוח שבעקבות אישור העיסקה, תהיה ביקורת אדירה על פעולות הממשלה.




יום ראשון, 29 ביוני 2008

שלום לך ארץ נהדרת, שלום ולא להתראות

היום בפוסט קצת במוסיקה ובהיסטוריה. אופניים כנראה שלא אראה יותר. לפחות לא בשנים הקרובות.

סגול 59
סגול 59. הראפר האהוב עלי. זה הדף שלו ב-MySpace...שימו לב לשיר שלו עם דן תורן - "פינג פונג". סגול, שנולד כרותם מקיבוץ עין החורש, שיתף פעולה פחות או יותר עם כל דבר שזז בשוק. באחרונה חתם בלייבל אמריקאי JDUB. אני מקווה שהוא יצליח גם שם. מגיע לו.

שימו לב למילים של "יום יפה" - שיר שלו מלפני מספר שנים:

רק התעוררתי לי בבוקר איזה יום נפלא
הפועל ירושלים שוב בראש הטבלה
הכלב לא נובח הדואר לא שולח
מכתב לשלם את הדוח שאני תמיד שוכח
זריחה של סנטה פה, קרואסון מהאופה
אפילו בראי ראיתי מישהו יפה
בחנייה חיכתה לי ב.מ.וו חדשה
עם פתק ועליו הקדשה מהאישה
צלצול בפלאפון על הקו שרון
זאת שאני חולם עליה עוד מהתיכון
ובשיחה ממתינה מדברת קריסטינה
סקנדינבית שפשוט חולה על חומוס וטחינה
ישבנו בפינתי היא ניגבה אני שילמתי
שמה לי יד על הבך ושאלה "הגזמתי"
המלצרית הביאה לי עוד כוס קפה
והוסיפה"היי סגול שיהיה לך יום יפה"
אספתי את שרון והמשכנו לקניון
גירדתי חיש גד זכיתי במיליון
מבזק חדשות איזה יום אדיר
אמרו שיורם אלייקים נבחר ל.. ראש העיר
זה פשוט לא יאומן נסענו אל הגן
שיחקתי כדורגל שחבל על הזמן
גולים לחיבורים כמו אלי אוחנה
מי יכול לבעוט בננה כמו אורי מלמיליאן הא
בחצר ילדות משחקות בחבל
ברחוב העירייה כבר אספה את הזבל
פתחתי עיתון לבדוק את שער השקל
משונה לא הייתה בו שום מודעת אבל
כתבו שנבחרתי לזמר של האלף
עברתי במס הכנסה הם החזירו לי כסף
בכביש עוקף רמאללה בדרך לתל אביבה
ממסגד שמעתי מואזין ששר התקווה
אמרתי לעצמי אולי תלך לרופא
כי פתאום נדמה לי שיש כאן עוד יום יפה
שלטים בצומת קסטינה בנימינה וראש פינה
מודיעים לי שהדיסק שלי מחר פלטינה
בטלויזיה ערפאת והקהל משתולל
הפלסטינים הכריזו על שלום כולל
כמו ריקי מרטין אני חי את ה"וי דה לוקה"
אנדריאה דל-בוקה הזמינה אותי לקוקה
אז נסעתי אל המאמא עברתי לפיג'מה
היא אמרה לי "אם לא אכפת לך אז תיגע לי גם שמה"
אבל אישתי מחכה בבית עם שמפניה בג'קוזי
היום לא הייתי צריך לדרוך את העוזי
זה בגלל שהמשטרה חיסלה את הפשע
וזמר השנה הוא: "סגול 59"
הראפ בישראל סוף סוף על המפה
אחרי חצי דה נרדמתי על הספה
חשבתי איזה כיף יש יום אחד רגוע
פתאום הרדיו ציפצף כתבינו מוסר על פיגוע

תומר G
אפ אתם בענין של דאנס - תקשיבו איך תומר G שוחט באלגנטיות את Seven Nation Armi ב-MySpace. פשוט מקסים. עושה חשק לקום ולרקוד.

שייאגצ
קצת צעירים, קצת דפוקים בראש. אבל שווים.זה הסיפור שלהם. וזה ה-MySpace שלהם.
גירסת הכיסוי שלהם ל"שלום לך ארץ נהדרת" עושה חסד למקור. בעיקר הטוויסט בסוף - "שלום, שלום לך ארץ נהדרת, שלום ולא להתראות". הקליפ קורע בעיני. בעיקר התונעה עם הרגל.

יקירתי (מחווה מספר II לאדם ברוך)
יקירתי, נדר זה נדר ונצח זה נצח. קיפוח נפש הוא סיבה חשובה מספיקה להפרה של נדר. הלכתי לחפור קצת בנושא. קודם כל נדר הוא בפני ה' ולא בפני אדם. המקרה דנן הוא שבועה. שבועת ביטוי ליתר דיוק.

ע"פ שולחן ערוך, הפרה של שבועה ניתן לכפר באמצעות קורבן או עונש מלקות. קורבן יכול להיות גם כספי. חברות בחברה להגנת הטבע, מקווה שתהיי כפרתי.

בסימן ה-40
אריה, ראיתי את המייל שלך ולא הספקתי להגיב. תודה על התגובה.

חגיגות ה-40 האישיות והיורו הכל כך אהוב הביאו אותי לקשר בין שני נושאים שמתחברים איך שהוא: גרמניה ותורכיה. יש סלידה אוטומטית מאהדת גרמניה בארץ על רקע השואה. לעומת זאת רבים אהדו והחזיקו ידיים לתורכים.

כל זה מתחבר לי ל"ארבעים הימים של מוסא דאג". אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי אי-פעם. מסמך סמי-היסטורי מזעזע שחזה את שואת יהודי אירופה בתארו את שואת הארמנים.

הספר מתאר את ההתרחשות בהר משה. מתוך הויקי:

ב-22 בספטמבר 1915, חמישה חודשים אחרי קבלת צווי גירוש, עלו רוב הארמנים מהאזור על הר משה. הצווים נועדו להגלייה ויישוב מחדש של התושבים הארמנים במדבר, אך משמעותם הייתה גזר דין מוות לאלה היוצאים לדרך. הצבא העות'מאני באזור לא היה חזק דיו להתגבר על 5000 איש המבוצרים על ההר ולא ברור אם התרחש בפועל עימות צבאי באזור.

אחרי ארבעים יום על ההר חולצו הארמנים על ידי ארבע ספינות מלחמה צרפתיות ובריטיות אשר קלטו את אותות המצוקה שנשלחו מההר. נוצר קושי בחילוץ כיוון שצד ההר הפונה לים הוא תלול מאוד, ובנוסף התקשו הספינות להתקרב ליבשה לכן נשלחו סירות לאסוף את הנצורים. תהליך העלייה על האוניה היה קשה ומורכב, ולאחר מסע ארוך נלקחו הארמנים התשושים והמורעבים למחנה בפורט סעיד במצרים. בשנת 1919 אחרי תום מלחמת העולם הראשונה חזרו הארמנים למוסה דאג תחת חסות צרפתית.

מרבים להשוות בין אירועי מוסה דאג להתנגדות היהודית בשואה. בגטו ביאליסטוק בפברואר 1943, כאשר נשלח מרדכי טננבוים לפקד על המרידה בגטו, מוזכרים אירועי מוסה דאג בתיעוד הפגישות של מארגני המרד כדוגמה למרידה שהצליחה.

אז בפעם הבאה שאתם מצקצקים מגרמניה ומתמוגגים מתורכיה. תחשבו על הארמנים.

בקטנה מאוד
  • "וינס ותמר" בצפירה ליד יד חרוצים - מי שאוהב אוכל איטלקי או אוסטרי בלי חארטה - זה המקום בשבילו. תקפידו להזמין מקום בפנים.
  • הברידרס בארץ - למי שלא מכיר את הפיקסיס, להמשיך הלאה. למי שכן - לא ברור לי איך לא קניתם כרטיסים עדיין.
  • למי שבעניין של הברידרס - שווה לחפור אחרי Throwing Muses ברשת.
  • גם Elbow הבריטיים שווים התייחסות. Grounds for divorce פשוט מצוין.


יום ראשון, 22 ביוני 2008

הבורגני


הבורגני

היום מצאתי את עצמי מחנה את הרכב ליסינג תפעולי בחניון של חברת ההי-טק אחרי שהגעתי מדירתי בפרברים. תיק עם מחשב נייד על הכתף. עיתון "הארץ" ביד אחת, כוס קפה הפוך של אילנ'ס ביד השניה, לובש חולצת פולו בדרך לעבודה.

ופתאום היכתה בי ההכרה – אני פאקינג בורגני. מה זה בורגני. אבא של כל הבורגנים. אני יכול להחליף את רמי הויכברגר בסדרה.

כל מה ששנאתי כמתבגר, הפכתי להיות. וזה דורש חשבון נפש. איך אנחנו מאבדים את כל החלומות בדרך לנוחות הנעימה.

להיות בן 40 זה כמו לטפס להר הרוח. אתה בשפיץ אי שם ליד מעלה החמישה. וכל מה שנותר לך זה לרדת למטה. בסינגל עם המון דרדרת, טכני למדי. זה עובר הרבה יותר מהר מן הטיפוס, זה יכול להיות גם יותר נעים. זה יכול גם להגמר בפציעה קשה. האדרנלין יכול לגרום לך לעשות גם שטויות. בקיצור לא להיט גדול מדי.

מה יש במספר ה-40 שגורם לכל כך הרבה מחשבות? למה הוא כל כך טורד?

כמו תמיד אפשר לנסות ולהיתלות במקורות. 40 מסמן במקורות בשלות, תקופה שלמה, סוג של שינוי. בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר, הריון לוקח 40 שבועות, ותשקוט הארץ 40 שנה. 40 יום ו-40 לילה לקח המבול. נטע כפרי בדקה ומצאה ש-40 מופיע 130 פעם בתנ"ך. כנראה שזה לא מקרי.

ואולי בכלל 40 זאת נקודת בחינת הזהות העצמית שלנו כמבוגרים. עד עכשיו עסקנו בפרנסה, ילדים, לימודים. עכשיו יש קצת יותר רווחה. אפשר לנסות ולהתעמק. אפשר לנסות לקבל פרספקטיבה, לעשות קצת ניתוח פוסט מורטום. אפשר להסתכל בסיפוק, אפשר להתאכזב. ומפה מתחיל המשבר. נסיון לסגור פערים, להשלים ציפיות שלא התממשו.

אני מסתכל על גיל 40 כסיום מסלול. אני חושב שעד גיל 40 אתה צועד בנתיב די מוגדר של ציפיות של החברה ממך. מגיל 40, אין ממך יותר ציפיות. אתה יכול לבנות את הציפיות בעצמך, להגדיר לעצמך מטרות חדשות ולהתחדש.

הר סנסן

הר סנסן מושך אותי כבר המון זמן. הבעיה היא סימונו הגורף במפה כשטח אש. לפי המפות המעודכנות של שביל.נט כנראה שבכל זאת אפשר לרכוב בחלקו הגדול. ואז הגיע בקשה ממנחם לכתוב עלי במגזין "אופניים". קודם כל זה מוזר. מה כבר יש לכתוב עלי? לדעתי אין הרבה עניין. אם הוא חושב שזה מתאים לו, סבבה. תחת אחורה ולזרום כמו שאומרים. מחפשים לוקיישין מעניין. משהו שיאפיין את הרכיבות של הקבוצה הנפלאה שלי. ישר קופת לי לראש "הזונחת". העליה מזנוח למטע. זה ביחד עם קצת מעיינות, והרבה הר סנסן יבואו טוב.

קובעים יום רביעי. אני מגייס את אורי ורפי כחברה. קבענו בכניסה לרמות בית-שמש בשש וחצי. שש ורבע רפי ואני כבר שם. הקדמנו. טלפון ממנחם, הם מתעכבים. אנחנו מחליטים לפגוש אותם למעלה בחירבת חנות, ולהקפיץ אותך בדרך חזרה. הרוויחו את העליה.

מתארגנים ויוצאים לדרך.

מתחילים בסינגל שיוצא מרמת בית שמש וגולש לכיוון שביל ישראל. עדיין קר וקשה לי. גולשים לשביל ישראל, חוצים את הכביש, וממשיכים בשביל ישראל. הפעם אנחנו מתחליטים לטפס בסימון שבילים כחול לאורך נחל זנוח. הטיפוס מתון יחסית, ותוך 40-45 דקות אנחנו מוצאים את עצמנו למעלה.

בכל שנה בסתיו

רבים מכירים את השיר של נעמי שמר "בכל שנה בסתיו" :

בכל שנה בסתיו גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה
בכל שנה בסתיו גיורא
אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
בכל שנה

בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו

אתה אינך לבד גיורא
כי במקום שבו אתה שוכן
שוכנים החסד והחן
ושם יחיעם עוד שר לו ומריע
טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים
ושם אתה
ושם המון הצעירים
אשר אמרתי כי מהם יבוא עזרי

בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו

כשאני נמצא באיזור עמק האלה, נתיב הל"ה והר סנסן, אני תמיד נזכר בסיפור על טוביה. טוביה הוא
טוביה קושניר. חוקר אירוסים ארץ ישראלי. טוביה נפל במלחמת העצמאות כחלק ממחלקת הל"ה. את טוביה הכרתי כאשר קראתי את "סערה באביב" של דבורה עומר, סיפורו הביוגרפי.

אביו של קושניר מספר על מסירת הגופות של המחלקה שנהרגה:

ראיתי בית סגור ואנשים נכנסים ויוצאים. נכנסתי אחריהם וראיתי את גוויותיהם מוטלות מכוסות סדינים לבנים, בשורה ארוכה. ליד כל אחד מהם הוצב שלט קטן ושם של חלל רשום עליו, ונרות דולקים למראשותיו. רב זקן שזקנו הלבן יורד על מידותיו ופניו ענוגים ורוחניים עומד בפינת האולם ושפתיו נעות ומתפללות. עברתי על השורה הראשונה ועמדתי על-יד השם היקר. בני המשפחות היו מחפשים את השמות. אב אחד התיישב לרגלי גופת בנו וקרא פרקי תהלים. במקום אחר כרע אב ליד גופת בנו ושוחח עמו כדבר אל בנו החי.
כל מבוקשי היה לחזות את פניו. א' כרעה ליד טוביה והליטה פניה בידיה ובכתה מאד. חרדתי לה פן תתמוטט. אנשי המקום התחילו נושאים אותם בשורה ארוכה אלי קבר האחים שכרו בשיפולי הגבעה. הייתה שעת דמדומי יום חורף, השמש שקעה בלהבות עננים, ובני המשפחות נדרשו לחזור לירושלים. ראיתי אותם עולים במכוניות, ואני לא נצטרפתי אליהם, נשארתי כרואה ואינו נראה. חיכיתי עד שאנשי המקום כיסו את הקבר הגדול והיקר. כשהם חזרו עם כלי עבודתם ונשקם, נדבקתי לתל העפר וגעיתי בבכי. בני ביתי העירוני. רעייתי מסכה לי סמים להרגיעני ואמרה: 'עוד מעט נצא לירושלים, ניסע עם המשפחות השכולות לגוש-עציון...'

שמעון קושניר, מתוך הספר "האיריסים צומחים עוד". תודה ליובל ספיר חוקר האירוסים על האזכור.

תראו איזה יופי כותב קושניר על האיריס:

מששת המינים הפורחים עתה בגינתי - איריס הגלבוע הנהדר בגוניו הנאים, איריס נצרת המפתיע את העין בכתמים כהים ארגמניים המתבלטים על רקע קרם צהבהב - כבהרות הנמר. הצבעים החזקים מפתיעים ועושים רושם, אולם מפתיע ביותר הוא הניגוד בין עלי העטיף התחתונים - מכוסי הכתמים - לבין אלו העליונים - ורדרדים-לבנים, אשר כאילו נועדו לרסן קצת את התפרצות הצבע הכהה למרחב, אך מבטלים הם אותו רק במקצת. אדיר מכולם הוא האיריס שהבאתיו רק השנה מהגליל*, והשבת, לפני צאתי לטיול, ראיתיו פורח לראשונה, וכה הפתיעני, כה שבה את ליבי - את כולי. כל פעם בחזרי מהשדה, בקומי בבוקר לעבודה אחרי האוכל, ומדי רגע ברגע, ממהר אני לראותו ואינני יכול לשבעו. כשמניח אני אותו נדמה לי שלא ראיתיו עוד כלל ואני ממהר לראותו מחדש. התמזגו בו באיריס זה כל התכונות הנהדרות - אצילות, גוונים נהדרים וצנועים ועדינות אין חקר .

בקיצור. עצרנו למנוחה בעין ג'ארס, שם ראיינו אותי. המשכנו לגלוש בירידה מסנסן, שם עצרנו מספר פעמים לצילומים ספונטניים מבויימים היטב בנוף הפנורמי מן היפים בארץ. חציה של הכביש, ומעבר לכיוון רמת בית שמש. עוד סינגל אחד לסיום, ואנחנו ברכב.

שאלות רטוריות

  • שמתם כבר עין על דנה לפידות? בלי נוכחות משמעותית בפלייליסט של גלגל"צ המאוסים, עושה את דרכה להצלחה. אחלה שיר "מוניות".
  • את מרינה מקסמיליאן בלום עושה קולות של חווה אלברשטיין ב"סוף סוף" כבר שמעתם? סוף סוף קצת נחת מהתוכנית המאפנה ההיא עם הכוכבים שנולדים.
  • האם אפשר לדרדר את ה"מכונית ליד היום" מן המצוק למטה, עם קרן פלס בתוכה? כמה גועל אפשר לשמוע.
    אפשר גם לצרף למכונית את אשתו של מיכל אמדורסקי – האיש שזקנתו מביישת את נעוריו – מר "נסיעה לצפון" אסף אמדורסקי.
  • האם אפשר לשלוח את החיילת האמיצה גברת בוסקילה ואת "שוברת שתיקה" לסדנת ויפאסנה?

יום שלישי, 10 ביוני 2008

שום דבר לא יפגע בי

היום נזכרתי בשיר המדהים של "כנסיית השכל". השיר הולחן כחלק מפרוייקט ההנצחה של גלי צה"ל - "תיכף נהפוך לשיר". השיר נכתב ע"י ארז שטרק שנהרג באסון המסוקים.

תקראו את המילים המצמררות:

שום דבר לא יפגע בי, שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים, שום דבר
כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים
ובכיתי בלילות ודאגתי בימים
כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים
וקולו של אבי מהדהד לי בראש כבר שנים

אם יקרה לך משהו
אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר
אין לי טעם לחיים
אין לי טעם למחר

אם אתם עומדים כאן מעלי
כנראה שלא עמדתי בהבטחתי
מצטער, בחיי
מצטער, בחיי
מצטער, בחיי

אם יקרה לך משהו...

שום דבר לא יפגע בי שום דבר
לא אישה לא כדור מחבלים
שום דבר

מצמרר. הנה הקליפ.


בשבילי אסון המסוקים חקוק בצורה מאוד מיוחדת. תמיד כשאשמע את הנערה מאיפנומה של ג'ובין, זה יצוף לי. הייתי בחוות רונית, בחוץ מבול, גשם זלעפות. הלכנו לשמוע תקליטן לפני החתונה. פתאום במכה אחת התחילו הטלפונים הניידים לצלצל. ביפרים צפצפו. אנשים התחילו לקום ולעזוב. עדיין לא הייתה החופה. הזוג היה פשוט המום.

בדרך שמענו. דיברו על 2 יסעורים שהתנגשו. אשתי חששה שיהיו הרבה נפגעים. אני כבר הבנתי שלא יהיו ניצולים. יסעור זה חרא של מסוק. לא משנה איפה תשב, תמיד ינזל לך משהו על הראש. הוא עושה רעש אימים. אבל, סוס עבודה אמיתי. קשה להאמין לאיזה מקומות הוא מגיע ואיזו עבודה קשה הוא עושה.

זהו. ככה זה חזר, באמצע כלום בלי קשר לשום דבר.

הגמילה מצליחה

את הכסף ממכירת האופניים השניים אני משקיע במקלדת נגינה יקרה ומשוכללת. אני בדרך הנכונה. ירדתי לזוג אופניים אחד.


יום שני, 9 ביוני 2008

here we go again

למעלה מחודשיים שלא הייתי במענית. הקיבעון של צחי למקום, עשה לי אלרגיה למקום וכנראה לא בצדק.

תכננתי לרכוב בבית אורן והאוניברסיטה, אבל זה לא יצא. צחי היה לחוץ על הזמן, האחרים היו עסוקים בשלהם, אז שיהיה מענית.

רציתי 6:00 להקליק. התפשרנו על 6:15. זה נהיה 6:30. מליסה שחזרה מלגו-דה-גרדה הצטרפה עם כושר משופר, ויצאנו לדרך.

פעם אחרונה שהייתי במענית, עדיין הסינגלים היו מהודקים, והיה קצת ירוק. היום הצהוב שולט והדרדרת בכל פינה. אני קצת חושש מן העליות.

מתברר שאנחנו עושים את הסיבוב של הסינגל ספיד. לא יודע מה זה אומר, חוץ מהעובדה שמתחילים במישור ולא בעליה המדורדרת. מתברר שזה עושה לי טוב (או טוא-הב). בכלל בזמן האחרון אני נכנס לאט. לוקח לי כמעט שעה להתחמם. בשעה הראשונה אני המום והלום. חוצים את הכביש, נכנסים לשביל הרחב. שער בקר חדש בשבילי. כנראה שבאמת לא הייתי פה הרבה זמן.

רוכבים בשביל הרחב, מזרחה, ואז נכנסים לסינגל מישורי שלוקח אותנו עד למעבר של כביש 6. בינתיים לא רע. טיפוסון מן המעבר, ומתחיל הסינגל הארוך שרק אלוהים יודע איך קוראים לו - נדמה לי ש"קוקה" או "חריש". אנחנו מחליטים לוותר על גבעת הזאבים הפעם, ומטפסים שוב חזרה ב"חריש" או "קוקה".

חוצים את הגשר ומתחיל טיפוס קצר ואכזר ומלא דרדרת. הפעם זה הולך די קל. אני מופתע. בכלל אני מצליח לשמור על דופק סביר רוב הרכיבה וזה נחמד. חוצים את היער עם הסינגל ויורדים לנחל, מתחילים את רצף הסינגלים הדרומי. עולים יורדים, עולים יורדים. בעליה השניה, אני מנסה לטפס על מדרגת סלע בגובה כחצי מטר - שבעים סנטימטר, אחרי החלפת הילוך חפוזה. זה נגמר בשרשרת קרועה. תיק תיק מחליפי לחוליה מהירה.

עוד סיבוב, עוד ירידה, עליה בסינגל שבדרך כלל אני יורד אותו. עד כה סבבה. מתחילים לחזור חזרה. טיפוס קשה מנחל נרבתה, עוד קצת סינגלים בדרך חזרהץ

8:30 כבר היינו ברכב אחרי 20 ק"מ, 330 מטר מצטבר. 9:00 אני בבית. אני מבסוט, אשתי מרוצה, מה עוד צריך?





יקירתי

על אף הקשיים, נדר הוא נדר. ונצח הוא נצח.

יום רביעי, 4 ביוני 2008

סיבוב שני

סיבוב שני

לא היה לי הרבה זמן להקדיש לבלוג בזמן האחרון. אני אנסה לסגור קצת את הפער.

הטרנד אצלי בזמן האחרון הוא לותר על מסלולים חדשים לחלוטין, ובמקום זה לעשות "אופטימיזציה" למסלולים כשבר רכבתי בהם – עם שיפורים ולקחים. וזה עובד לא רע בכלל.

השבוע החלטתי "לטפל" במסלול הנהדר באיזור גן לאומי הר-חרת, הסטף ונחל חלילים.

קודם כל לפני שניגשים לטפל במסלול, צריך להבין מה לא הלך טוב בפעם הקודמת. אני דברים בולטים הציקו לי בפעם הקודמת – אחרי העליה למבשרת ולעין חרת – המסלול היה סתמי עד הסטף. והנקודה השניה – שבילי הסטף. שביל אחד היה טכני מדי, והשביל השני היה מעולה – רק נגד הכיוון. את הטיפוס לעין חרת, המשכתי בעוד טיפוס חביב בסינגל שחור ומשם למחצבה ובגלישה בסינגל עד הסטף. על הנייר, נראה הרבה יותר טוב. בסטף הורדתי את השביל הטכני מדי, ובמקומו תכננתי לרכוב את השביל "ההפוך" אבל בכיוון הנכון. בשביל להוסיף קצת לו קצת נפח, הוספתי סיבוב במעיינות של הר איתן.

חוץ מזה, אני מתחיל לכתוב מסלולים לאתר "שוונג" וזה נראה לי כמו מסלול ראוי בהחלט.

ערב לפני, סער שואל אותי אם אפשר לצרף אלינו רוכב אמריקאי אורח שהוא הכיר דרך MTBR. בשמחה.

אני אוסף את דן בחמש ארבעים בקק"ל ואנו מתחילים בטיפוס למוצא. פחות הקר הבוקר מאשר בפעם הקודמת. מגיעים דוד ושמוליק שקצת מאחר, וגיל ואורי, ועמית עם שבי, וכמובן האורח האמריקאי קורט.

יוצאים לדרך. אני מצוייד ב-GPS חדש. יותר כמד דופק ומתעד לטיול מאשר כמכשיר ניווט. צעצוע חביב למדי.

אנחנו יוצאים לדרך, מתחילים בטיפוס המתון לקראת הקירות של שבע אחיות. כל הזמן חופר לי בראש שיר שאני לא מצליח לזכור את המילים שלו במדוייק. ההשראה לשיר באה מנוף מאגר בית זית בואכה עין כרם. העסק נראה כאילו הוא עטוף בשמיכה אוורירית בצבע כתום יפהפה.

הנה. מצאתי את המילים:

מישהו מרבד יניח,
על עין כרם הרדומה
ושלוה גדולה יבטיח,
לרחביה ורוממה

אני אוהב את השעה הזאת של הבוקר. הרעש היחידי שנשמע זה הצליל הקריספי של הכורכר הנלחץ תחת גלגלי האופניים. מדי פעם צפצופון קטן שמתריאה על סיבוב צפוי או דופק גבוה מדי. נביחות כלבים. חדרנו להם לטריטוריה. הנה העליה. עוברים למוד עבודה. מורידים הילוכים, קצת מתוחים. עליתי את העליה הזאת לפחות 10 פעמים. זה לא נהיה קל. אולי קצת יותר עביר וקצת יותר מהיר, אבל עדיין קשה. קשה מאוד. מבחינת השיפוע, זה לא שונה מעליות קשות בכביש. קצת הילוכי כוח, ואתה עולה. לאט אבל עולה. אבל פה זה מלווה בדרדרת, מדרגות, ומיני סלעים. הבעיה העיקרית היא באחיזה ובחלוקת הכוח. אתה לוחץ קצת יותר מדי על הפדלים, הצמיגים מאבדים אחיזה. אתה בוחר קו לא מוצלח, ומוריד רגל. אתה לוחץ יותר מדי, הדופק עולה, והכוח אוזל. בעליות ובהרים אסור להלחם. צריך לקחת אותם ברכות ובנחישות.

קראתי פעם מאמר מקסים של דניאל קרן על טיפוס הרים, וצוטט בו שיר של נתן זך שכל כך מתאים לתאר את החוויה בזעיר ענפין:

זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
אֲנִי מַתְחִיל לְהָטִיל סָפֵק
אִם אָמְנָם אֶזְכֶּה כָּאן
לָמָּה שֶׁבֵּינִי לְבֵין עַצְמִי
כִּנִּיתִי בְּשֵׁם אֹושֶׁר.

מֵעוֹלָם לֹא הֵטַלְתִּי סָפֵק.
אֵבֶל עֶרֶב רֵיק מִמִּשְׁאָלָה
מַגְנִיב לְלִבִּי אֶת הַסָּפֵק.
כָּמוֹהוּ יָדְעוּ בְּוַדַּאי גַּם
מְטַפְּסֵי הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים
בִּרְאוֹתָם אֶת הַפיסגה הַלְּבָנָה הַמֻּשְׁלֶגֶת
וְחָזָם רֵיק מִטִּפּוּס,רֵיק מֵהָרִים.

איזו אוירה פואטית. אני שואל את אורי האם כבר טחנתי לו בשכל בפעם הקודמת עם הסיפור על גבעת האוניברסיטה. לפחות פעמיים הוא אומר. טוב, גם מכם לא חסכתי את זה בעבר. נמשיך הלאה.

שמוליק שמאחר, מתעכב. אני מחליט לחכות לו על קו הרכס של מבשרת בסוף העליה, ומשחרר את שאר הח'ברה להמשיך לעין חרת. לפחות שיהנו מן המעיין.

שמוליק מגיע מתנשף במעלה קטע הכביש הקצר, ואנחנו ממשיכים. בעין חרת החברים כבר מחכים. אנחנו פונים ימינה ומתחילים לטפס בסינגל השחור המדהים. קצת תלול אבל ;100% רכיב עם נוף מהמם. המון עתיקות, עין כרם באופק, המון ירוק. יפהפה. מסיימים במחצבה למעלה. הקפה קצרה על שביל רחב, ומתחיל הסינגל הירוק. מתחיל קצת תלול, ונהפך לרצף של סוויצ'בקים מדהימים. אני נהנה מכל רגע. הסינגל מתחלף בסינגל שמזכיר קצת את שביל המעיינות באיזור עין תמר ומתחבר בסופו לכיכר הר איתן.

עושים הפסקה לאכול משהו. מתרשמים מאופני ה-BMC פול XTR של קורט האורח האמריקאי. הכל שם הכי טוב שיש. אפילו בולמי הפוקס של הם מטופלי PUSH. בעין גסה יש שם בין 6-7 כסף. בדולרים.

נכנסים לשביל הבעל. הסינגל ברובו זורם, למעט מספר מעברי טרסות ומדרגות. אחלה של שביל. ההחלטה הייתה נכונה.

אנחנו מסיימים את השביל במעיין. מטפסים 20 מדרגות חזרה לכביש. עכשיו פה מגיע הקטע הפחות נחמד. במקור תכננתי להקיף את הר איתן – הקפה די מישורית. אבל קלטתי 2 מעיינות בפסגה שלו, ושיניתי את המסלול כך שנטפס אליהם. בלי כוונה קיבלנו פה רצף של עליות קיר בריאות. ראיתי שהח'ברה די מתבאסים. אבל זה מה יש.
סוף הזוועה. אנחנו שוב בכיכר הר איתן. חוצים את הכביש ומתחילים בסינגל הירוק להתקדם לכיוון עין צובה. זאת כבר העליה האחרונה, כבר חם ודי מתיש. חוצים בכביש את קסטל ומחלף מבשרת ומתגלגלים לכיוון חלילים.

נחל חלילים זה אחד הסינגלים היותר אהובים עלי. רובו ככולו זורם, ומאחר ואני מכיר כמעט כל פניה שלו בעל פה, אני יכול לרוץ אותו די מהר.

מה שכן, השנה הדרדרת חמורה בכל הארץ. בעיקר בהרי ירושלים. אני לא זוכר ביוני כזאת דרדרת. אולי זה בגלל שנת הבצורת. לך תדע.

מתכנסים למטה. כולם נראים די מרוצים. חוץ מבני שחטף סנייק בייט ממש בסוף. קורט, האורח נראה די מבסוט. אני כבר חולם על הכריך עם גבינת הפטה, והרד בול שלי. עוד סינגל נחמד שנגמר בחציית ביוב מסריח ואנחנו ברכב.

מצד אחד – רכיבת אמצע שבוע בנאלית, מצד שני הנאה גדולה. גדולה מאוד.


יקירתי (מחווה לאדם ברוך ז"ל, ולא רק)

שיר של לאה גולדברג. בהקדשה.

השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.

בעיני נשקפים
הנופים.
ודרכים שעברתי
ישרו צעדי -
עיפים ויפים.

אם תראני עכשיו
לא תכיר את - תמוליך -
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשוא
כשהלכתי אליך.

מתברר שזמן הוא לא פקטור בנצח. ומה שלא היה, יהיה גם יהיה.

פינת התרבות של האשכנזי עם העיגולדים

והפעם שאלות קשות ולינקים חיוניים ברומו של עולם:

  • מה צריך לעשות בשביל להשתיק את עירית לינור? בקצב די מהיר היא הפכה ליצור הכי מאוס עלי בביצת התרבות הישראלית.
  • סנוב, כרטיסים לאיחוד של מינימל קומפקט קנית?
  • גם לכם "מה שהיה היה" של שב"קס עושה טוב? כיף לראות את מוקי פילוני ונימי נימי שוב בסביבה.
  • גם לכם התחשק להכנס בריצה קלה לתוך המסך תוך כדי תנופה ולהוריד לעידן אל-קפון בעיטת וולה ישר לראש. חבל על האנרגיה. ממילא הוא היה הולך לבכות לאמא.
  • פוסט של דודו כהן על הג'ירפות. אחד ההרכבים היותר אינטיליגנטיים בארץ
  • לרכב או לרכוב? לגלעד סרי לוי יש בלוג שווה שמנסה לענות.
  • הבלוג של קשתית 9. מלכת אופניים אמיתית.