סיבוב שני
לא היה לי הרבה זמן להקדיש לבלוג בזמן האחרון. אני אנסה לסגור קצת את הפער.
הטרנד אצלי בזמן האחרון הוא לותר על מסלולים חדשים לחלוטין, ובמקום זה לעשות "אופטימיזציה" למסלולים כשבר רכבתי בהם – עם שיפורים ולקחים. וזה עובד לא רע בכלל.
השבוע החלטתי "לטפל" במסלול הנהדר באיזור גן לאומי הר-חרת, הסטף ונחל חלילים.
קודם כל לפני שניגשים לטפל במסלול, צריך להבין מה לא הלך טוב בפעם הקודמת. אני דברים בולטים הציקו לי בפעם הקודמת – אחרי העליה למבשרת ולעין חרת – המסלול היה סתמי עד הסטף. והנקודה השניה – שבילי הסטף. שביל אחד היה טכני מדי, והשביל השני היה מעולה – רק נגד הכיוון. את הטיפוס לעין חרת, המשכתי בעוד טיפוס חביב בסינגל שחור ומשם למחצבה ובגלישה בסינגל עד הסטף. על הנייר, נראה הרבה יותר טוב. בסטף הורדתי את השביל הטכני מדי, ובמקומו תכננתי לרכוב את השביל "ההפוך" אבל בכיוון הנכון. בשביל להוסיף קצת לו קצת נפח, הוספתי סיבוב במעיינות של הר איתן.
חוץ מזה, אני מתחיל לכתוב מסלולים לאתר "שוונג" וזה נראה לי כמו מסלול ראוי בהחלט.
ערב לפני, סער שואל אותי אם אפשר לצרף אלינו רוכב אמריקאי אורח שהוא הכיר דרך MTBR. בשמחה.
אני אוסף את דן בחמש ארבעים בקק"ל ואנו מתחילים בטיפוס למוצא. פחות הקר הבוקר מאשר בפעם הקודמת. מגיעים דוד ושמוליק שקצת מאחר, וגיל ואורי, ועמית עם שבי, וכמובן האורח האמריקאי קורט.
יוצאים לדרך. אני מצוייד ב-GPS חדש. יותר כמד דופק ומתעד לטיול מאשר כמכשיר ניווט. צעצוע חביב למדי.
אנחנו יוצאים לדרך, מתחילים בטיפוס המתון לקראת הקירות של שבע אחיות. כל הזמן חופר לי בראש שיר שאני לא מצליח לזכור את המילים שלו במדוייק. ההשראה לשיר באה מנוף מאגר בית זית בואכה עין כרם. העסק נראה כאילו הוא עטוף בשמיכה אוורירית בצבע כתום יפהפה.
הנה. מצאתי את המילים:
מישהו מרבד יניח,
על עין כרם הרדומה
ושלוה גדולה יבטיח,
לרחביה ורוממה
אני אוהב את השעה הזאת של הבוקר. הרעש היחידי שנשמע זה הצליל הקריספי של הכורכר הנלחץ תחת גלגלי האופניים. מדי פעם צפצופון קטן שמתריאה על סיבוב צפוי או דופק גבוה מדי. נביחות כלבים. חדרנו להם לטריטוריה. הנה העליה. עוברים למוד עבודה. מורידים הילוכים, קצת מתוחים. עליתי את העליה הזאת לפחות 10 פעמים. זה לא נהיה קל. אולי קצת יותר עביר וקצת יותר מהיר, אבל עדיין קשה. קשה מאוד. מבחינת השיפוע, זה לא שונה מעליות קשות בכביש. קצת הילוכי כוח, ואתה עולה. לאט אבל עולה. אבל פה זה מלווה בדרדרת, מדרגות, ומיני סלעים. הבעיה העיקרית היא באחיזה ובחלוקת הכוח. אתה לוחץ קצת יותר מדי על הפדלים, הצמיגים מאבדים אחיזה. אתה בוחר קו לא מוצלח, ומוריד רגל. אתה לוחץ יותר מדי, הדופק עולה, והכוח אוזל. בעליות ובהרים אסור להלחם. צריך לקחת אותם ברכות ובנחישות.
קראתי פעם מאמר מקסים של דניאל קרן על טיפוס הרים, וצוטט בו שיר של נתן זך שכל כך מתאים לתאר את החוויה בזעיר ענפין:
זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
אֲנִי מַתְחִיל לְהָטִיל סָפֵק
אִם אָמְנָם אֶזְכֶּה כָּאן
לָמָּה שֶׁבֵּינִי לְבֵין עַצְמִי
כִּנִּיתִי בְּשֵׁם אֹושֶׁר.
מֵעוֹלָם לֹא הֵטַלְתִּי סָפֵק.
אֵבֶל עֶרֶב רֵיק מִמִּשְׁאָלָה
מַגְנִיב לְלִבִּי אֶת הַסָּפֵק.
כָּמוֹהוּ יָדְעוּ בְּוַדַּאי גַּם
מְטַפְּסֵי הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים
בִּרְאוֹתָם אֶת הַפיסגה הַלְּבָנָה הַמֻּשְׁלֶגֶת
וְחָזָם רֵיק מִטִּפּוּס,רֵיק מֵהָרִים.
איזו אוירה פואטית. אני שואל את אורי האם כבר טחנתי לו בשכל בפעם הקודמת עם הסיפור על גבעת האוניברסיטה. לפחות פעמיים הוא אומר. טוב, גם מכם לא חסכתי את זה בעבר. נמשיך הלאה.
שמוליק שמאחר, מתעכב. אני מחליט לחכות לו על קו הרכס של מבשרת בסוף העליה, ומשחרר את שאר הח'ברה להמשיך לעין חרת. לפחות שיהנו מן המעיין.
שמוליק מגיע מתנשף במעלה קטע הכביש הקצר, ואנחנו ממשיכים. בעין חרת החברים כבר מחכים. אנחנו פונים ימינה ומתחילים לטפס בסינגל השחור המדהים. קצת תלול אבל ;100% רכיב עם נוף מהמם. המון עתיקות, עין כרם באופק, המון ירוק. יפהפה. מסיימים במחצבה למעלה. הקפה קצרה על שביל רחב, ומתחיל הסינגל הירוק. מתחיל קצת תלול, ונהפך לרצף של סוויצ'בקים מדהימים. אני נהנה מכל רגע. הסינגל מתחלף בסינגל שמזכיר קצת את שביל המעיינות באיזור עין תמר ומתחבר בסופו לכיכר הר איתן.
עושים הפסקה לאכול משהו. מתרשמים מאופני ה-BMC פול XTR של קורט האורח האמריקאי. הכל שם הכי טוב שיש. אפילו בולמי הפוקס של הם מטופלי PUSH. בעין גסה יש שם בין 6-7 כסף. בדולרים.
נכנסים לשביל הבעל. הסינגל ברובו זורם, למעט מספר מעברי טרסות ומדרגות. אחלה של שביל. ההחלטה הייתה נכונה.
אנחנו מסיימים את השביל במעיין. מטפסים 20 מדרגות חזרה לכביש. עכשיו פה מגיע הקטע הפחות נחמד. במקור תכננתי להקיף את הר איתן – הקפה די מישורית. אבל קלטתי 2 מעיינות בפסגה שלו, ושיניתי את המסלול כך שנטפס אליהם. בלי כוונה קיבלנו פה רצף של עליות קיר בריאות. ראיתי שהח'ברה די מתבאסים. אבל זה מה יש.
סוף הזוועה. אנחנו שוב בכיכר הר איתן. חוצים את הכביש ומתחילים בסינגל הירוק להתקדם לכיוון עין צובה. זאת כבר העליה האחרונה, כבר חם ודי מתיש. חוצים בכביש את קסטל ומחלף מבשרת ומתגלגלים לכיוון חלילים.
נחל חלילים זה אחד הסינגלים היותר אהובים עלי. רובו ככולו זורם, ומאחר ואני מכיר כמעט כל פניה שלו בעל פה, אני יכול לרוץ אותו די מהר.
מה שכן, השנה הדרדרת חמורה בכל הארץ. בעיקר בהרי ירושלים. אני לא זוכר ביוני כזאת דרדרת. אולי זה בגלל שנת הבצורת. לך תדע.
מתכנסים למטה. כולם נראים די מרוצים. חוץ מבני שחטף סנייק בייט ממש בסוף. קורט, האורח נראה די מבסוט. אני כבר חולם על הכריך עם גבינת הפטה, והרד בול שלי. עוד סינגל נחמד שנגמר בחציית ביוב מסריח ואנחנו ברכב.
מצד אחד – רכיבת אמצע שבוע בנאלית, מצד שני הנאה גדולה. גדולה מאוד.
יקירתי (מחווה לאדם ברוך ז"ל, ולא רק)
שיר של לאה גולדברג. בהקדשה.
השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.
בעיני נשקפים
הנופים.
ודרכים שעברתי
ישרו צעדי -
עיפים ויפים.
אם תראני עכשיו
לא תכיר את - תמוליך -
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשוא
כשהלכתי אליך.
מתברר שזמן הוא לא פקטור בנצח. ומה שלא היה, יהיה גם יהיה.
פינת התרבות של האשכנזי עם העיגולדים
והפעם שאלות קשות ולינקים חיוניים ברומו של עולם:
- מה צריך לעשות בשביל להשתיק את עירית לינור? בקצב די מהיר היא הפכה ליצור הכי מאוס עלי בביצת התרבות הישראלית.
- סנוב, כרטיסים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה