here we go again

למעלה מחודשיים שלא הייתי במענית. הקיבעון של צחי למקום, עשה לי אלרגיה למקום וכנראה לא בצדק.

תכננתי לרכוב בבית אורן והאוניברסיטה, אבל זה לא יצא. צחי היה לחוץ על הזמן, האחרים היו עסוקים בשלהם, אז שיהיה מענית.

רציתי 6:00 להקליק. התפשרנו על 6:15. זה נהיה 6:30. מליסה שחזרה מלגו-דה-גרדה הצטרפה עם כושר משופר, ויצאנו לדרך.

פעם אחרונה שהייתי במענית, עדיין הסינגלים היו מהודקים, והיה קצת ירוק. היום הצהוב שולט והדרדרת בכל פינה. אני קצת חושש מן העליות.

מתברר שאנחנו עושים את הסיבוב של הסינגל ספיד. לא יודע מה זה אומר, חוץ מהעובדה שמתחילים במישור ולא בעליה המדורדרת. מתברר שזה עושה לי טוב (או טוא-הב). בכלל בזמן האחרון אני נכנס לאט. לוקח לי כמעט שעה להתחמם. בשעה הראשונה אני המום והלום. חוצים את הכביש, נכנסים לשביל הרחב. שער בקר חדש בשבילי. כנראה שבאמת לא הייתי פה הרבה זמן.

רוכבים בשביל הרחב, מזרחה, ואז נכנסים לסינגל מישורי שלוקח אותנו עד למעבר של כביש 6. בינתיים לא רע. טיפוסון מן המעבר, ומתחיל הסינגל הארוך שרק אלוהים יודע איך קוראים לו - נדמה לי ש"קוקה" או "חריש". אנחנו מחליטים לוותר על גבעת הזאבים הפעם, ומטפסים שוב חזרה ב"חריש" או "קוקה".

חוצים את הגשר ומתחיל טיפוס קצר ואכזר ומלא דרדרת. הפעם זה הולך די קל. אני מופתע. בכלל אני מצליח לשמור על דופק סביר רוב הרכיבה וזה נחמד. חוצים את היער עם הסינגל ויורדים לנחל, מתחילים את רצף הסינגלים הדרומי. עולים יורדים, עולים יורדים. בעליה השניה, אני מנסה לטפס על מדרגת סלע בגובה כחצי מטר - שבעים סנטימטר, אחרי החלפת הילוך חפוזה. זה נגמר בשרשרת קרועה. תיק תיק מחליפי לחוליה מהירה.

עוד סיבוב, עוד ירידה, עליה בסינגל שבדרך כלל אני יורד אותו. עד כה סבבה. מתחילים לחזור חזרה. טיפוס קשה מנחל נרבתה, עוד קצת סינגלים בדרך חזרהץ

8:30 כבר היינו ברכב אחרי 20 ק"מ, 330 מטר מצטבר. 9:00 אני בבית. אני מבסוט, אשתי מרוצה, מה עוד צריך?





יקירתי

על אף הקשיים, נדר הוא נדר. ונצח הוא נצח.