איזו תקופה יפה לרכיבה וטיול. מצד אחד אין גשם, מצד שני מזג האויר נעים להחריד. לבזבז את זה זאת פשוט טעות.
לפני שנתיים טחנתי בחורף את איזור ערד, השנה החלטתי לטחון קצת את הנגב המערבי.זה התחיל בבארי-רעים – מסע ארוך של 54 ק"מ שרובם מסונגלים. זה נמשך בקטיעה בעקבות "עופרת יצוקה" ועכשיו זה מתחדש. את החידוש חגגתי ברכיבה באיזור רוחמה.
איזור רוחמה מלא באלמנטים אטרקטיביים. מצפון יש את איזור שמורת פורה וקניון נחלסד. מדרום יש את מה שמכונה בעגת הרוכבים "סינגל הכבש". שביל צר ומעט (מהז ה מעט? מעט מאוד...) טכני שנוצר ע"י אופנוענים ומקיף את איזור שמורת בתרונות רוחמה. ממערב באיזור נחל רוחמה יש כמה חירבות מרשימות ונוף יפהפה.בקיצור מקום שווה בהחלט, בעיקר בתקופת פריחת הכלניות.
התחלנו ברוחמה, שבע בבוקר. קור אימים. הקפנו את הקיבוץ מבחוץ וחתכנו דרך השמורה מזרחה וצפונה לכיוון תל נג`ילה ושמורת פורה. כל הדרך ליוו אותנו שדות עצומים של חומוס. מה שעורר מחשבות נוגות, שלא התממשו על חומוס לאחר הרכיבה.
קוריצה היל
לפניה עליה לתל נג`ילה והביקור בגשר התורכי המרשים על מסילת הרכבת, רכבנו בתוך קניון נחל סד. תופעה די יחודית באיזור. הנחל עצמו הוא יובל של נחל השיקמה.הקניון מורכב מכורכר מעל קירטון עם נוף וצומח די יחודי. אנחנו רוכבים בסינגל טרק העובר לאורכו. קצת שיפועי צד, אבל בסה"כ כיף גדול.
יוצאים מן הקניון ופונים לכיוון תל נג`ילה.
תל נג`ילה (הקרוי גם גבעת התרנגולות על שם עץ האשל הגדול שבראשו שבמראהומזכיר תרנגולת הנוברת בחול). התל היה מיושב מאז התקופה הכלקוליתית ועד התקופה הביזנטית.
אנחנו פחות מתעניינים בהיסטוריה, ויותר משתדלים לטפס עליו במכה אחת. בנסיון הראשון אני מצליח לעלות 2/3 מן השביל..ומתייאש. השאר, חוץ מאיציק שמנסה שלוש פעמים, וכמעט מצליח בשלישית, מתייאשים ורוכבים מסביב.
בפסגת התל, נבנה מעין דאק עץ ועליו ספסל. מה שמאפשר לשבת שעות ולבהות בנוף. אנחנו שותים תה משובח שגדי הכין, וממשיכים.
גולשים מן התל, רוכבים קצת בסינגל על שביל ישראל, וחוצים את ה"אין-מאגר" של שמורת פורה. חרב לחלוטין. יבש. מת. מייאש.
מגיעים לבאר מים שמשמשת את ההולכים בשביל ישראל. הבאר מבטון, וכנראה מתקופת המנדט. מכאן אנו חוצים את איזור חרבת כלך והשדות הרחבים, מגיעים לכביש המחבר בין צומת שדה צבי לצומת דורות, חוצים ונכנסים לשמורה.
מכאן הכל הופך לסינגל אחד ארוך. תענוג. הקרקע החולית מהודקת, והשביל שברובו עובר בתוך הנחלים מצויין. עוד שעה של משחקים כאלה ואנחנו חותכים הבייתה,בחזרה לרוחמה.
אני מסתקרן והולך מעט לחפור על הקיבוץ הזה הידוע בכלניות ובמברשות. מתברר שהוא הוקם ע"י חברי "שארית ישראל" ממוסקבה (לא לבלבל עם "שארית ישראל" של הרבש"ך) ב-1911. במלחמת העולם הראשונה הוא ננטש ויושב מחדש, במאורעות תרפ"ט הוא ננטש שוב, וב-1936 הוקם מחדש וננטש בשלישית. רק ב-1943 עלה לקרקע גרעין של "השומר הצעיר" וישב מחדש את המקום. היום הישוב מונה כ-200 משפחות, כאשר הגיל הממוצע (הגבוה מאוד לטעמי) הוא 40-60. בקיצור – עוד קיבוץ מזדקן שמחפש את דרכו.
בלדה לקיבוץ עוזב
לפני חמש שנים עזב את הקיבוץ
עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת
אמרו עליו: "נראה איך יסתדר בחוץ,
תראו שעוד יחזור על ארבע אל הרפת".
בלדה לעוזב קיבוץ, יעקב רוטבליט
רוחמה נזכרת שוב כמודל לשבר הקיבוצי. בשנת 1998 הוכרז הקיבוץ כפושט רגל. וזה מה שמספר על כך אתר הקיבוץ:
בשנת 1998 הגיע המשק למצב של "על סף פשיטת רגל" וחברי האגודה החליטו להביאניהול חיצוני עם סמכויות רחבות ביותר ( "כשל ועד ממונה"). מאז ועד עצם היום הזה מנוהל הקיבוץ ע"י גורם חיצוני עם סמכויות אלו. בתקופה האמורה בוצעה תוכנית התייעלות והבראה שיצבה את המצב באופן יחסי תוך גבית מחירים קשים בתחומים החברתיים, האישיים והבין אישיים. המשק עבר מהפסד הפעלה של כ-3 מליון ₪ לרווח הפעלה בשיעור דומה. חלק ארי מההתייעלות בוצע באמצעות הורדת הוצאות הקהילה שעמדו על 9 מליון ₪ וצומצמו ל-5.7 מליון ₪. כחלק מההתאמה המבנית עבר הקיבוץ למודל "המשולב" ב-1999. ב- 2002 החליט הקיבוץ,ברוב של מעל 80%, לעבור למודל "רשת הביטחון" (הפרטה כמעט מוחלטת, חוץ מחלק מהוצאות החינוך והבריאות שהקהילה ממשיכה לספק ) כהשלמה של תהליך הרה-ארגון.
אני קורא את המשפט השני בפיסקה: "...תוך גבית מחירים קשים בתחומים החברתיים, האישיים והבין אישיים." ורק אלוהים יודע מה עבר עליהם שם. איזו טראומה זאת הייתה שגרמה להם לרשום את זה באתר הרשמי של הקיבוץ המספר על הקיבוץ למבקר החיצוני. או אולי זאת לא הטראומה כמו הנסיון להצדיק את השינוי ולספר על המחיר הכבד – כשבין המילים אפשר לקרוא כמה קשה היה המצב שהוביל אותם לוויתור על העקרונות אותם הם כל כך קידשו.
אני מנסה לחפור עוד קצת, ומנסה להבין מה קרה שם. מתברר שבסוף שנות התשעים נחתו על האיזור 3 מכות קשות מאוד. המכה הראשונה – ירידת הרווחיות מחקלאות. הקיבוצים באיזור מתקשים להתמודד עם הסחורה הזולה מרצועת עזה והאוטונומיה.המכה השניה – שלוש שנות בצורת שהביאו ליקור מחיר המים והפיכת החקלאות לבלתי כלכלית. והמכה השלישית – ב-1995 אימצה הממשלה מדד סוציו-אקונומי ועל פיו מקצים משאבים לטיפול באוכלוסיות חלשות. הדירוג הזה הביא לירידה חדהבכל התקציבים לקיבוצים, החל מסל החינוך וכלה בתקציבי מפעל הפיס. הקיבוצים ניסו להתמודד עם הגזירות באמצעות בניית שכונות הרחבה – אך גם מהלך זה נבלם על ידי היועץ הממשלתי לממשלה. מספרים שיוסי קוצ`יק, שעבד כמנהל לשכת ראש הממשלה, הגיע לביקור בקיבוץ רוחמה, המשופע באוכלוסיה קשישה ובמיעוט הכנסות, ובתום הביקור עמדו לו דמעות בעינים.עצוב.
בין רוחמה לדורות או בן רוחמה או בן בארי?
הקיבוץ נקרא על שם מתוך הפסוק "וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה" ספר הושע ב,כה. וזה כבר מסקרן. מי היה הושע? משום מה אני לא זוכר אותו מלימודי ביתה ספר.
לימודי התנ"ך בבית הספר היו כל כך עלובים. אף אחד לא ניסה לחבר אותנו באמת לטקסט. אף אחד לא לקח אותנו, כשלמדנו על שמשון לביקור בצרעה או כשלמדנו על דבורה לתבור. הפיכת התנ"ך למקצוע טכני שמתבסס ברובו על שינון וציטוט פרשנויות, הפך את הטקסט הויטאלי הזה למילה מתה בעיננו. וזה חבל. היום אני חוזר לטקסטים תנ"כיים ומתמוגג מן העושר והחיות.
אז, קודם כל הושע הנביא הוא לא בן רוחמה, אלא בן בארי .הוא פעל בממלכת ישראל בתקופת בית ראשון, לקראת החורבן. מרבית נבואותיו היו תוכחות לאנשי ישראל אך גם פניות לאנשי יהודה. עד פה הכל נשמע סביר. וכאן מגיע הטוויסט.
הספר מכיל שני סיפורים ובהם מתוארים נישואיו של הושע לזונה. מה שגרם להמון פרשנים להרים גבה ולנסות להבין את המשל. ספר הושע עצמו הוא הראשון בקובץ התרי עשר, ואחריו ספר יואל. הוא מתחלק לארבעה-עשר פרקים, המורכבים מ- 197 פסוקים, או משלושה סדרים וחמישה פסוקים (הסדר הרביעי מתחיל בי"ד, ו,וממשיך אל מעבר לגבולות הספר).
הספר מתחלק לשני חלקים – מעשי הושע בחלק הראשון, והנבואות בחלק השני.
ע"פ התלמוד הבבלי, מסכת פסחים בתקופתו של הושע פעלו במקביל עוד שלושה נביאים ישעיהו, עמוס ומיכה. הושע נחשב לגדול מביניהם.
"וַיֹּאמֶר ה` אֶל-הוֹשֵׁעַ: `לֵךְ קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים, כִּי-זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה`. וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח אֶת-גֹּמֶר בַּת-דִּבְלָיִם" (הושע א` ב-ג)
הרבה פרשנים נדרשו לכך, ורובם מנסים לפרש את הדברים כמשל ליחסי עם ישראל ואלוהים. להושע נולדו שלושה ילדים – בן, בת ובן. הוא נותן להם שמות סמליים לתוצאות "המצב": יִזְרְעֶאל, לֹא רֻחָמָה ולֹא עַמִּי".."יִזְרְעֶאל- כִּי-עוֹד מְעַט, וּפָקַדְתִּי אֶת-דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל-בֵּית יֵהוּא,וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (הושע א` ד), "לֹא רֻחָמָה -כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל" (הושע א` ו) ו-"לֹאעַמִּי - כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם" (הושע א`ט).
בתחילת הספר הושע פותח נבואות כעס ותוכחה, תוך הבעת ועוינות עויינות ורצון לניתוק. הוא פונה לילדים: "רִיבוּבְאִמְּכֶם, רִיבוּ, כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ;וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ, וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ", (הושעב` ד).
אח"כ הוא עובר לנבואת פורענות:
"וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת-נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ - וְאִישׁ לֹא-יַצִּילֶנָּהמִיָּדִי; וְהִשְׁבַּתִּי כָּל-מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ, חָדְשָׁהּוְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל, מוֹעֲדָהּ. וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ -אֲשֶׁר אָמְרָה: `אֶתְנָה הֵמָּה לִי, אֲשֶׁר נָתְנוּ-לִי מְאַהֲבָי` -וְשַׂמְתִּים לְיַעַר, וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה", יב-יד
פרשנים ניסו לבחון את מעשי הושע בפרספקטיבה רחבה יותר של מעשים תמוהים של נביאיםבאותה תקופה – ישעיהו שהילך עירום ויחף שלוש שנים, ויחזקאל שנצטווה לעשות כל מיני דברים מוזרים עם לבנים, מחבתות, ולחמים משעורים, חיטה, פול, ועדשים. הדיעות נחלקות בין הפרשנים. חלקם מעלים את הסברה שמדובר במשל מופשט לחלוטין ליחסים שבין אלוהים ועם ישראל. חלקם מעלים את הסברה שזהו חלום. מןהצד השני פרשנים אחרים, ובראשם רש"י, טוענים שיש לקבל את הסיפור כפשוטו.
הושע מתגלה בעיקר בחטיבת הפרקים הראשונה, אך גם בשניה, כפרשן פוליטי חד ומבריק. גורדון מפרש: " רעיונותיו גדולים ועמוקים, מבטאיו חדים ושנונים. במשפט אחד הוא חודר ונוקב עד התהום.במאמר אחד הוא מפיץ לפעמים אור כברק פתאם על כל המצב... רעיונותיו (...)יש שהם בודדים וקטועים, חסרים הקשר ההגיוני. יש שהוא עובר פתאם מרעיוןל רעיון, עובר כמו בקפיצה מרוגז לרחמים, ממוסר קשה לתחנונים רכים. איזו עצבנות קדחתנית תוקפת אותו תמיד, איזו התרגשות בלתי פוסקת, איזו התרגזות מכאיבה גלים ברוחו הסוער ואינה מניחה אותו להרצות את מחשבותיו בסדר ובהדרגה ולתת להן צורה הרמונית"
