חזרתי לימם
לימם מלשון יוממות או קומיוטינג בעברית. בלשון פשוטה - חזרתי לרכוב לעבודה במקום להגיע עם רכב. בדרך כלל בין סוף ספטמבר לאמצע/סוף אפריל אני לא מגיע עם אופניים. המסלול שלי עובר בירקון, והשביל בוצי להחריד.
החלטתי לנסות להגיע ברכיבה חצי עירונית, כפי שנהגתי לעשות לפני מספר שנים.
שש וחצי בבוקר לבשתי את מיטב מחצלות הרכיבה, ויצאתי לדרך. צומת רעננה, רעננה. קררר. אני עם כובע על הראש, ומוסיף BUFF בתור מסיכה. זה קצת עוזר. על הספידומטר מופיע 42 מעלות. פרנהייט. שזה כ-5.5 מעלות. פחות נורא ממה שחשבתי שיהיה. בגלל השעה היחסית מאוחרת, כבר יש די הרבה תנועה שמעשנת עלי ריחות דוחים של דיזל ובנזין. סירחון דוחה. בפעם הבאה אני כבר לא אעבור דרך מדרכות אחוזה, אלא אאריך דרך העוקף. אספרסו באר-קפה רעננה, הרצליה, חיתוך דרך תע"ש. השומר החמוש מסתכל עלי בתמיהה. רמת השרון, צומת הכפר הירוק. לפי השילוט לטניס, נראה שהולך להיות פה פקק של הלייף עוד שעה.
מפה ועד לעבודה אילו כבר שבילי אופניים כאילו-יעודיים. שזה בעברית "מדרכות שציירו עליהם ציור של אופניים בלי שרשרת". 7:15 אני כבר בדרך למקלחת בעבודה. מי צריך יותר מזה.
רוקוול
היום (3 בפברואר) לפני 114 שנים נולד הצייר נורמן רוקוול. אני יודע שהציורים שלו בנאליים מאוד בעיני רוב האנשים. בעיני הוא תמיד יהיה הסמל של אמריקה בתקופת הבייבי-בום. אמריקה שיוצאת ממיתון רצחני, מנצחת במלחמה, ומתבססת כמעצמה מספר אחת. אמריקה של סנטה קלאוס בקריסמס, הפרברים, ההודו בחג ההודיה ושירים מתקתקים של פרי קומו.
 | ||
 | ||
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה