גוף שני יחיד

אחרי שבוע עבודה קשה בגרמניה, חזרה בארץ מצונן כמו כלב. היתרון היחידי בטיסות הוא הזמן הפנוי בו אפשר לקרוא, מה שמאפשר לי לסגור בק לוג בערימה ההולכת ומצטברת למרגלות מיטתי.
הקורבן הראשון - סייד קשוע. מן האהובים עלי (את הפוסט שלו על הריצה קראתי ונקרעתי מצחוק בקול רם). הגעתי לפרנקפורט ביום ראשון מוקדם בבוקר. סיבוב קצר במרכז העיר מגלה שיום ראשון בפרנקפורט ויום כיפור בבני ברק מאוד דומים. הכל נטוש וסגור.התמקמתי במרכז העיר ליד העיריה הישנה, בצל סניף של סטארבקס תחת שמש אביבית וקברתי את פניי בספר. מעניין לקרוא סופר ערבי-ישראלי בגרמניה. לא תמיד נוח.לעיתים התחושה היא שהוא כותב כמו יהודי בגולה. גולה במולדתו. הכתיבה שוטפת להפליא, והעלילה מאוד מעניינת. החיבור לדמות המרכזת של עמיר הוא כמעט מיידי וההזדהות עם הקונפליקט של הערבי של שייך לעדת הערבים, והישראלי שלא מתשייך לישראליות הקלאסית בולט. אפילו התנהגויות שבדרך מרתיחות את הדם, כמו ההתנהגות של עורך הדין, גיבור המשנה של הספר, אשר מייצג את אנשי "החזית העממית" בבתי המשפט מתקבלת פה כטבעית.

למרבית ההפתעה אני אוהב את גרמניה יותר מאשר את ארצות הברית. גרמניה נראית כמו שהייתי רוצה שישראל תיראה, לפחות חיצונית. ארצות הברית בהמתית מדי לטעמי. תרבות של צריכת יתר ו-show off.מצד השני הגרמנים הם הכל חוץ מחמים וחברותיים והם לא טורחים להסתיר את זה.
אני חוזר למלון, ובדרך עוצר במסעדה תורכית. שווארמה טעימה של כבש עם סלט כרוב, סלט בצל עם המון סומאק וטחינה מפוצצת בלימון. יחד עם הבירה שאני קונה בקיוסק ליד זה מרגיש לא רע בכלל. האמת השווארמה של בינו מליד השעון יותר טעימה. אבל גם זה טוב.
אחר הצהריים עוד טיול רגלי הפעם לנהר המיין. יחסית המון רצים, המקומיים מתחילים לצאת מן החורים, ואני מעביר את הזמן בלגימת בירה מול המים וקריאה בספר.  I can get used to it. בינתיים מגיעים החברים לעבודה, וסיבוב שלישי לאותו היום מתחיל.
פרנקפורט מעניינת מבחינה ארכיטקטונית. עיר מודרנית לחלוטין. אבל את זה אשמור לפוסט הבא.

 

טיול ישראלי

יאללה. שנה אזרחית חדשה, זמן טוב להתחדשות.

החלפתי אופניים. אחרי 6 שנים על 2 דגמים של סנטה קרוז האמריקאית, עברתי לקיוב הגרמנית. אחרי 3 שנים על אופני קרוס קאנטרי, החלטתי לנסות משהו שונה.

גם הכושר שלי השתפר משמעותית השנה, גם צורת הרכיבה שלי השתנתה. יותר סינגלים, יותר טכני, יותר מהר וארוך. החלטתי ללכת על מהלך יותר ארוך, אבל עדיין במשקל קל. עשיתי סיבוב ומבחן על המון דגמים והרשימה הצטמצמה ללה-פייר ולקיוב. האמריקאים ירדו מפאת מחיר גבוה וחוסר אטרקטיביות. 

כשהצטמצמתי לקיוב, היה ברור שאני אקנה אצל אורלי ב״בייקלאב״ בחשמונאים. את רכיבת המבחן עשיתי על האופניים האישיים של אור טל המכונאי. בקיצור, אורלי עשתה עבודה טובה, גם בשיפורים וגם במחיר והעסקה נסגרה.

מאז, בכל רכיבה אני מופתע מחדש. אם זה בחרובית, שזה ממש מגרש בייתי שלהם, דרך הרי דימונה שנהניתי כמו שלא נהניתי מזמן. למרות חוסר הבטחון הראשוני, אני כבר מחובר אליהם לחלוטין. נראה שזה רומן יפה שהולך להתמשך לא מעט זמן.

על הדרך גם החלפתי מכשיר GPS - עברתי מספורטיבה לאוונטורה הגדול יותר. בשבילי המכשיר הזה הוא מה שמאפשר לי להוציא טיול חדש כל שבוע. מצד שני זאת הוצאה גדולה, אפילו מדי, בשבילי. בקיצור בשביל לא להתחזר, מכרתי את אופני הסינגל ספיד וקניתי את המכשיר בכסף שקיבלתי. לפעמים זה קצת מתסכל, אני עובד על מסלול חדש ומעניין כל שבוע, מוביל את הקבוצה. זה שם עלי עומס גם מבחינת זמן השקעה, וגם כסף. מצד שני אני לא יכול לצפות מחברים לשלם. איך הולך השיר של ״להקת אפליקציה״ ב״ארץ נהדרת״? חברים וכסף, זה לא הולך ביחד. 

בינתיים בגיזרה הספרותית, אני מתמקד עדיין בשירה. אני קורא במקביל את ״ארבעים״ של מאיר ויזלטיר, ואת הכרך הראשון של כל שירי דוד אבידן. את הביוגרפיה המדהימה של יונה וולך בכתיבתו של יגאל סרנה, סיימתי רק השבוע. אני חושב שאהבת שירה היא דבר נרכש. לא היה לי קל בהתחלה. הגעתי לזה דרך השירים המולחנים. אתה שומע שיר מדהים של ״האחים והאחיות״ למשל, ומשפטים כמו:

ובלילות, ובלילות חדרינו נאטם, 

נאטם כקבר פירמידה. 

מעלינו הר דממות זרות כחול מורם, 

דורות רבים על פתח משכבינו.

בלחן מופלא של גידי קורן, זה כבר נשמע נפלא. לאט לאט המילים מושכות, ואני מסתקרן להבין את המשמעות. בקריאה ראשונה השיר הוא כמו צופן שמצריך חשיבה ופיענוח. לקח לי המון זמן לפענח ולהבין שהשיר מדבר על זוגיות. 

זה המשיך עם שירי נתן זך, שהכרתי דרך שפי ישי הנפלא, ונורית גלרון והמשיך ביונה וולך שוב דרך שפי ישי. אני משתדל לקרוא שיר או שתיים ולהקדיש לו מחשבה. לרוב זה מאתגר, לרוב זה נפלא, לא תמיד הכל ברור.

אם בנושא שירה, אז הנה אתר יפהפה המוקדש לאחד הגדולים, נתן אלתרמן. 

ושיר מקסים לסיום:

טיול ישראלי/יהודה עמיחי

אֲנִי זוֹכֵר שְׁאֵלָה בְּסֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן,
עַל רַכֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אֶחָד וְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת
שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ?
וְאַף אֶחָד לֹא שָׁאַל מָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יִפָּגְשׁוּ,
אִם יַעַצְרוּ אוֹ יַעַבְרוּ אַחַת עַל פְּנֵי הַשְּׁנִיָּה וְאוּלַי יִתְנַגְּשׁוּ.
וְלֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה עַל אִישׁ שֶׁיּוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד
וְאִשָּׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ
וְהַאִם בִּכְלָל יִפָּגְשׁוּ וּלְכַמָּה זְמַן יִפָּגְשׁוּ?
וּבִדְבַר סֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן. עַכְשָׁו הִגַּעְתִּי
אֶל הָעַמּוּדִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּהֶם רְשִׁימַת הַפִּתְרוֹנוֹת.
וְאָז הָיָה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.
עַכְשָׁו מֻתָּר. עַכְשָׁו אֲנִי בּוֹדֵק
בַּמֶּה צָדַקְתִּי וּבַמֶּה טָעִיתִי
וְיוֹדֵעַ מֶה עָשִׂיתִי נָכוֹן וּמָה לֹא עָשִׂיתִי. אָמֵן.

אני קצת חלוד בכתיבה. נקווה שאחזור לכושר.

סתם ככה

פארפרזה על שירו של נתן זך. השראה מרכיבת סולו מוחרשת במיוחד בחורשים.

בבוקר יצאתי לי סתם ככה
סתם כך לשוטט בין השבילים
סתם ככה טיילתי בבוקר
בלי לחפש לי צרות

סתם ככה נכנסתי לאיזה מקום
סתם ככה רכבתי לי לבד
זה יכול היה להיות יפה
אם גם לא יפה במיוחד

סתם ככה פתאום זה בא לי
וטיפסתי את השבלול מבלי להיעצר
זה לא עשה טוב או רע לי
והבוקר נשאר די יפה

סתם ככה שוב רכבתי
בשקט בלי להוציא מלה
וראיתי את כלם מתרוצצים שם
כאילו זאת היתה עמורה

סיימתי ויצאתי החוצה
והיה בוקר שיכול היה להיות יפה
אבל כבר לא בא לי לטייל אז
וסתם כך העיק בחזה.

עכשיו תוסיפו לזה את הלחן והשירה של שפי ישי ואהוד בנאי, ותבינו שאין דבר כזה "סתם ככה".

אומן שהוא גם אמן בפעולה

Of Steel - trailer from RAPHA on Vimeo.

לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר

שוב אני נלחם
מגנט מושך למטה
זה בנקודות הקטנות
במילות עידוד

הפעם אנ'לא לבד
איזה קרב, אלוהים אדירים, איזה קרב
בין הבור למים
לפחות יש פה קרב
לפחות יש מים
פעם היה רק בור

-- לילה כיום יאיר, אביתר בנאי.

בכל שבוע ביום שני וביום חמישי בערב אני מתייצב במכון הכושר של בית החולים "מאיר" ומתאמן בקבוצת G8.

זה התחיל בבדיקת דם לא טובה שהראתה סימני כבד שומני ותת-תפקוד של בלוטת המגן. זה המשיך בשקילה שבישרה לי שנכנסתי למועדון ה-X. להיות חבר במועדון ה-X לא קשה. צריך רק היקף בטן של למעלה ממטר. הבונוס מחברות במועדון היא סיכוי משופר. משופר מאוד אפילו, לקבל התקף לב. בשלב הראשון נכנסתי קצת להלם. לא האמנתי שזה קורה לי.

כל חיי הבוגרים אני נאבק במשקל יתר. אבל הפעם זה כבר מוגזם. קשה להסביר למי שלא סובל מכך עד כמה זה קשה. כאשר אתה נאבק במשקל, אוכל הוא לא issue. אוכל הוא הציר סביבו נעים החיים. וזה מכה בך בכל פעם מחדש. ברכיבות כאשר אני משתרך מאחור, בהליכות בחוץ כאשר אני מזיע יותר ממה שצריך, שלא לדבר במעמד המביש של רכישת בגדים. מביך.

בשלב השני, אחרי שהתאוששתי מההלם הבנתי שאני חייב מסגרת. חפירה קלה ברשת ומצאתי את התוכנית של בית החולים.

בפעם הראשונה, נפגשתי עם רופא לבדיקה פיזית כללית. ביצעתי בדיקה במאמץ למציאת דופק מקסימלי והספק. זה המשיך בפגישה עם פיזיולוג ודיאטנית. תיאמתי ימים ושעות והתחלתי להגיע.

האימונים עצמם אורכים כ-שעה וחצי. השעה וחצי מתחלקת לשלושה חלקים:

• חימום אירובי אינטנסיבי - בכל פעם עם עזרים אחרים ותרגילי בטן.
  
• אימון אירובי חופשי על מכשירים אירוביים - אליפסה, פס ריצה, וכד.
  
• הרמת משקלות ולבסוף מתיחות.

הקבוצה עצמה מורכבת מעד כשמונה מתאמנים, כשעליהם שולטים ביד רמה שני מדריכים אקדמאיים בוגרי וינגיט עם ידע אדיר באימון גופני, פיסיולוגיה, ועוד ירקות.

מדי אימון מגיעה לביקור הדיאטנית שעוקבת אחרינו בעקשנות והתמדה ראויים לציון. בכל תקופה עוברים בדיקת מאמץ נוספת. על הדרך גם נשקלים מדי אימון ובודקים לחץ דם. בקיצור - לא קייטנה, עסק רציני.

בהתחלה הייתי די לבד. קבור באיי-פוד שלי. לא מכיר אף אחד. לאט לאט נחשפתילאנשים. המסגרת הקבועה, העובדה שאתה מתאמן עם אותם אנשים ואותם מדריכים פשוט גורמת להתמכרות. מפעם לפעם אתה הולך ומצפה לשיעור. אתה מתחיל ליצור קשרים חברתיים גם מחוץ למסגרת (מצטרפים לרכיבות למשל).

המדריך, שגילה את חיבתי למוסיקה ואת העבר האפל שלי כתקליטן, ביקש יפה ואני חזרתי לערוך סטים של מוסיקה. תענוג גדול לראות אנשים ורוקדים ונהנים לצלילי המוסיקה שערכת. את האיי-פוד אני משאיר כבר מזמן בבית.

והתוצאות? המשקל הולך ויורד. הכושר משתפר - והחברים ברכיבה מתחילים להעיר.אבל הכי חשוב - טוב לי בלב.

הקמפיין של קניון ארנה

איזה שלטי חוצות נמוכים ופורנוגרפיים...מאיפה הקריצו אותם?
הקמפיין מכיל את כל הסמלים הסקסיסטיים של סרטי הפורנו - שליטה, חיות ועוד.

ואז אני רואה את שם משרד הפרסום. והכל ברור. הזבל והדובדבן.
למי שלא מכיר הנה הבחור שאחראי על הקמפיין, במשחק מדהים של רמי הויברגר, קבלו ויז'ואל:

אפילו גוגל מתייג אותם כ-malware...

יום אחרי שכתבתי את המאמר, התפרסמה ידיעה שציינה שמשרד הפרסום המפוקפק הציע תשלום לארגוני נשים על מנת שיתלוננו נגד הקמפיין שהוא פירסם. no wonder.

הנה הקיץ, הנה הוא בא

לאן רוכבים בחום הזה? איזו שנה נוראית. את הרכיבות אנחנו כבר מתחילים בשש בבוקר במקום בשש וחצי ועדיין חם.החלטנו להתלבש על הרי ירושלים. לפחות יחסית יותר נעים שם.

לרכוב סתם הרי לא מתאים לי. אני משתעמם בקלות ומחפש עניין. השנה הרכיבות הם בסימן חיפוש תאנים לאכילה. יש מספר מקומות חביבים בהרי ירושלים בהם גודלים עצי תאנה החבויים מספיק טוב על מנת שלא ישחטו אותם.

זה מתחיל בעין כיסלון. מקום שהיה מעיין חביב לחלוטין, בביקור האחרון שלנו נראה כאילו הברסלבים השתלטו גם עליו. מלא גללי צואה אנושית והמים נראים במצב נורא. גם תאנים לא מצאנו שם.

יש משהו מיוחד בתאנה. קודם כל זה עץ מתורבת, אלא עץ בר של ארץ ישראל. הדבר המרתק השני בה, היא דרך הפצת הזרעים. למה לכתוב אם אפשר לצוטט את הויקי?

הפצת הזרעים של התאנה נעשית באמצעות בעלי חיים אוכלי פירות ואילו ההאבקה נעשית על ידי צרעה ששמה בלסטופגה. התאנה פורחת בצורת פַּגָּה - משטח עליו פורחים בצפיפות עשרות פרחים קטנים. המשטח מקומר כלפי פנים, ויוצר כדור חלול כמעט סגור, שכל דפנו הפנימית פורחת בצפיפות. צורת פריחה זו אופיינית לכלל מיני הפיקוס. סוגים אחרים במשפחת התותיים עשויים להציג פגות גם כן (למשל ה-Dorstenia, שפרחיה דומים, אך המשטח עליהם הם פורחים אינו מקומר). התאנים מתחלקות לפגות זכריות ונקביות: הפגות הנקביות מכילות פרחים ארוכים בעלי שחלות, ואילו הפגות הזכריות מכילות פרחים קצרים בעלי אבקנים ופרחים נקביים קצרים.

הכניסה לפגת התאנה מצומצמת, ורק צרעות מסוימות נכנסות פנימה על מנת להאביק את התאנה. צרעות אלו נמשכות לתאנים על מנת להטיל בתוך השטח המוגן את ביציהן. במקומות בהם הצרעה אינה נמצאת (עקב הכחדה או תנאי מחייה), לא תתבצע הפריה של הפגות ובתאנים לא יתפתחו זרעים.

ניתן לאכול פגות לא מופרות של תאנים, וטעמן מתוק. קל להבחין בין פרח התאנה לבין פרי התאנה: תוך הפרי סגול בגוונו, מכיל זרעים ברורים וטעמו חמצמץ יותר.

אני זוכר דיון שעשינו תוך כדי טבילה בעין לבן לפני מספר שנים עם מדריך טיולים דתי בנושא התאנה. הבעיה ההלכתית עם התאנה דומה מאוד לבעיה עם הדבש. העם העובדה שהדבש שהה בתוך הדבורה הופכת אותו לבשרי? ללא כשר? אותו הסיפור עם צרעת התאנה.
שורה תחתונה, הבנו שצריך לבדוק את פרי התאנה טרם אכילתו ולוודא שאין בו ביצים, ושיש פלגים חרדים מסויימים שבאמת נמנעים מאכילת הפרי המדהים הזה.

האיזור השני החביב למציאת תאנים, הוא איזור עין כרם. שם כבר נחלנו הצלחה גדולה יותר - מצאנו שני עצים גדולים. עץ אחד במורד נחל כרם בואך מיד ושם, וכמה עצים באיזור מאגר בית זית. יקי וצביקה כל כך התרגשו, עד שחזרו לביקורים שוטפים במקום ושוקלים לרשום את העץ בטאבו על שמם.

העץ במורד נחל כרם הם תענוג גדול. אתה מגיע אחרי ירידה ארוכה ארוכה ומהירה, לפניך עוד סינגל מדהים לאורך עין כרם ואז הבייתה, בדיוק סיימת את כל הסינגלים של הר הרצל. זה ממש סוג של קינוח מתוק.


האיזור השלישי הוא בשפלה - רמת בית שמש ליתר דיוק. בית נטיף אם להיות יותר מדוייק. באיזור היפה שבין בית שמש-בית ג'אמל-נתיב הל"ה אפשר למצוא מגוון מדהים של עצים וסברסים. בקיץ חם מאוד - אז להקדים, בחורף אחד המקומות היפים בארץ. בפעם האחרונה לא רק שמצאנו תאנים, אלא גם "גילינו" סינגל מקסים וארוך מנתיב הל"ה - מעניין? יש לינקים למאגר המסלולים ותמצאו את המסלול שם.

ללא תחביבים, עם מספר מקצועות

אשתי תמיד אוהבת לציין שאין לי בעצם תחביבים אלא מספר מקצועות. יש בזה משהו, כאני אוהב משהו, אני יכול לקחת את זה לאקסטרים.

כך קרה לי עם מאגר המסלולים. זה התחיל באתר אופניים.נט כמאגר MediaWiki ועבר לאתר איחסון משלי (http://www.yaronp.com). בשנה הראשונה זה רץ מעל מנוע של Word Press, שזה מנוע שמתאים לבלוגים. אחרי שנה התחלי לדגדג לי להפוך את זה למשהו יותר רציני. התחלתי לחפור ולחקור ונשאבתי לתוך עולם ה-CMS (מערכות לניהול תוכן). שמות כמו ג'ומלה, דרופל, ModX, TYPO3 ועוד הפכו לשגורים בפי. הפכתי לקורא נלהב של ספרים על ארכיטקטורות אינפורמציה. אני כותב CSS, PHP כמו בשפת אם, ואם תעיר אותי בלילה אני אדקלם לך את ה-template tags של WordPress ואכתוב לך את התנ"ך ב-JQuery. בקיצור -אובססיה.

שורה תחתונה, זה נשאר בסוף על Word Press, אבל זה אבל שיכתוב מטורף לחלוטין. הוספתי מנוע למטה-דטה. הוספה של מסלול למערכת היא כמעט אוטומטית לחלוטין. ניתן לשנות את האתר בעבודה של דקות. אולי זה לא מערכת כמו YNET, אני אני מאוד נהנה מזה, ואולי זה הכי חשוב.

בכלל המאגר הזה מביא לי נחת. כמעט מדי שבוע מגיע תרומה של 25-50 שקלים למימון האחסון שלו. זה אולי מעט כסף, אבל זה מחמם את הלב. עושה לי כיף לדעת שמישהו קם בבוקר, נסע לא מעט זמן ורכב על פי מסלול שתכננתי מפני שכנראה הוא סומך עליו. ולא רק זה - בסופו של יום זה היה לו מספיק חשוב שהוא קם והשקיע ונכנס ל-PAYPAL ותרם.

אף לא הבנתי את הדרייב של תוכניתני Open Source. אני חושב שעכשיו אני מזדהה איתו יותר.

מאוצר הבלוגיה

• הקרב על (עמוד) הבית.
• הומור של פרסומאים.

שאלות ברומו של עולם

• במדעטק חיפה כבר הייתם?
• בתערוכת המכוניות במוזיאון תל-אביב?
• במוזיאון ישראל המחודש?

לעונה חיובי על כל השאלות, מובטחת הנאה גדולה.