יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

בין הגשם הראשון לראש הקטן, הבשר, ומה שביניהם

חוסר שביעות הרצון. הגשם הרציני הראשוןהגשם הרציני הראשון תמיד מגיע במפתיע. ההרגשה היא שהקיץ לא רוצה להיגמר, ואנחנו הולכים לשנה שחונה. ואז מגיע הגשם הראשון ומשכיח את הכל. פתאום כבר לא חם. פתאום המים מפריעים,  וצריך לחשוב על הגשם, ולא תמיד אפשר לצאת לטייל.מה שמוביל למסקנה, שהאדם הוא יצור חסר מנוחה ולא מרוצה בצורה תמידית. לא משנה מה יקרה, הוא לא מרוצה. 

זה נשמע מופרח, אבל זה סלע קיומו של המין האנושי - חוסר שביעות הרצון התמידי. הרצון לשינוי, ולשיפור. הרצון למחר טוב יותר. לפני שנתיים לערך קראתי ספר מצוין של דניאל מילוא - "המצאת המחר". 

הספר מתחלק לשלושה חלקים - בועות, שורשים וגרורות.

בחלק הראשון, מילוא כותב על חוסר הרציונליות שבהתנהלות האדם - התנהלות שלעיתים סותרת את ההגיון האבולוציוני ופוגעת בצורה משמעותית ביכולת ההישרדות שלו. האדם, בהתבסס על הבודהיזם, הוא היצור היחידי שסובל בצורה תמידית מאי-נחת, אי שביעות רצון, והסבל המיוחד רק לאדם שמקורו בצמא והתאווה למה שלא נמצא בהישג יד. סוגיה זאת מטרידה את מילוא, המנסה להבין איך האבולוציה יצרה יצור לא רציונלי, שגדל בצורה בלתי נשלטת וגורם המון נזק. 

בחלק השני מילוא מנסה להבין את המקור. לדעתו הסיבה העיקרית היא גדילת המוח, והסיבה העיקרית לגדילת המוח היא האוכל המבושל. אוכל לא מבושל דורש עיכול ארוך וקשה, אוכל מבושל מפנה את האנרגיה, שהתפנתה מן העיכול, לכיוון המוח. יותר דם זורם, וכתוצאה מכך המוח גדל. יש לכך תופעת לואי - גודל המוח, ובעקבותיו גודל הראש, גרמו לכך ש"גור האדם" נולד מוקדם יחסית ליונקים אחרים, כשגופו אינו בשל, והוא חסר ישע במשך תקופה ארוכה. אותה "עוברות מחוץ לרחם" דרשה משאבים גדולים, ביניהם תזונה עתירת חלבונים וריתוק ממושך של ההורים, הגדילה את תמותת התינוקות והאימהות, וסיכנה את המין כולו. (ותודה לויקיפדיה). 

תכונה אנושית אחרת הביאה את יוצאי אפריקה להגירה ולניצחון. הולדת השפה היא ההסבר היחיד שביולוגים הציעו ליציאת אפריקה האחרונה. ההסבר של מילוא הוא "מוטציה תרבותית" התלויה בשפה: ראיית העתיד והיכולת לתכנן, המתבטאות במשפט "להתראות מחר". היכולות הדרושות לעתידיות, בנוסף למילוליות, הן דמיון והפשטה.

מילוא מראה כי היכולת לתכנן קיימת גם בשפות שאין בהן עתיד דקדוקי, כמו היפנית, אך אינה קיימת בשפתם של ילדים קטנים. סביר, הוא אומר, שהומו סאפיינס דיבר זמן רב ברמה של ילדים בני שנתיים. ייתכן גם שלהומו ארקטוס ולהומו נאנדרטליס הייתה שפה, כי התנאים הפיזיולוגיים הדרושים לכך, נסיגת הלוע ומכסה הגרון, התקיימו אצלם.

למה זה אקטואלי? המגמה לעבור לטבעונות, לאוכל לא מבושל (raw foodism) תביא בדיוק למגמה ההפוכה ולהצטמקות המוח. תזונה לא מבוססת חלבון תביא לפגיעה בילדים. אז בפעם הבאה שאיזה פנאט של אוכל טבעוני מנסה להציג לכם את "הסרט הטוב ביותר שראיתם" ביו-טיוב על החיות האומללות, נסו להסביר לו שהיו-טיוב לא הגיע משמיים, והיכולת הטכנולוגית שהביאה את האנושות עד עלום, מקורה בבישול של החי ובתזונה חלבונית. ברור שיש מה לתקן, וברור שיש זילות קשה במאכל בשר, אבל מכאן ועד ביטולה - הדרך רבה.







מדריך למתלבט

למי שמפלגת ביברמן עושה לו להקיא קצת בפה, ש"ס לא מדברת אליו, ואפילו נפתלי בנט - המתנחבל העילוי לא עושה לו את זה, הנה מדריך רציונלי להצבעה - בחירות 2013 – המדריך למצביע השמאלני.

מקבץ קישורים מעניינים מן המרחב הוירטואלי










יום שלישי, 17 ביולי 2012

כיכר ביאליק


הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים
חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק שָׂנָא אוֹתָנוּ
אֶת הַשְּׁחֹרִים, אֶת הַסְּפָרַדִּים, אֶת הַמִּזְרָחִים,
וּבְכָבוֹד וְהָדָר הוּרַד הָרָגִישׁ הַזֶּה לַקֶּבֶר.
מַה לַּעֲשׂוֹת, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת שִׁירָיו,
לִבִּי נִשְׂרַף לְמִלּוֹתָיו, וְלֹא סוֹלֵחַ.
הִכְנִיסַנִי תַּחַת כְּנָפְךָ, בֶּן-שַׁרְמוּטָה!

-- מתוך אני סימון נחמיאס







לִי-יֶשׁ-גָּן, וּבַגָּן תַּחַת אוֹג כֶּבֶד צֵל,
הַרְחֵק הַרְחֵק מֵעִיר וּמִמְּתִים, נֶחְבָּא תֵל,
כֻּלּוֹ עָטוּף יְרַקְרַק, כֻּלּוֹ אֹמֵר סוֹד אֵל –
שָׁם נֵחָבֵא, נָנוּחַ, אָח נָעִים!







וּבְהִתְעַנֵּג וּבְרֹךְ שָׁם בַּמַּחֲבֵא הַלָּז
נַמְתִּיק יַחְדָּו בִּדְמִי צָהֳרַיִם הָרָז,
שֶׁיּוֹפִיעַ לִשְׁנֵינוּ מִקֶּרֶן הַפָּז,
הַבֹּקַעַת אֶת-שִׁפְעַת הַצְּלָלִים.



יֵשׁ לִי גָן וּבְאֵר יֵשׁ-לִי,
וְעֲלֵי בְאֵרִי תָּלוּי דְּלִי;
מִדֵּי שַׁבָּת בָּא מַחֲמַדִּי,
מַיִם זַכִּים יֵשְׁתְּ מִכַּדִּי.

--- יֵשׁ לִי גָן, ח.נ ביאליק





אַךְ הַבֹּקֶר בְּפָתְחִי תְּרִיס חַלּוֹנִי הַסָּתוּם,
פָּרַץ פִּתְאֹם, כַּעֲזוֹז מַעְיָן נָעוּל גַּל-חָתוּם,
נַחְשׁוֹל אוֹרִים אֶל-חֶדְרִי וַיִּשְׁטֹף וַיִּז –
וְצִיצִיּוֹת הַזֹּהַר טָפְחוּ טָפְחוּ עַל-פָּנָי,
וּבִלְבָבִי הַנֵּעוֹר פָּתְחוּ פִיהֶם מַעְיָנָי
וַיָּקֵרוּ נְגֹהוֹת וָזִיז.

-- עִם פְּתִיחַת הַחַלּוֹן, ח.נ. ביאליק



יום שני, 16 ביולי 2012

בוקר בגן העצמאות

בוקר של קיץ לוהט בגן העצמאות המשופץ.









יום ראשון, 15 ביולי 2012

פתאום קם אדם בבוקר

פתאום קם אדם בבוקר ורואה שהשעה היא רבע לשש. אין לחץ משמעותי להגיע לעבודה כל כך מוקדם. לרכוב כבר רכבתי אתמול. כל בני הבית חורפים חזק. לוקח מצלמה והולך לשתות קפה בנווה צדק בבוקר.


חונה ליד מרכז הטקסטיל ומתחיל לטפס ברגל. ליד סוזאנה מצטרף אלי כלב לבן גדול וידידותי, כנראה דייר של השכונה. לוורדור כנראה, או שלא. בכל מקרה חביב. אנחנו חוצים את שערי סוזן דלל, שם אפשר למצוא קפה פתוח בשעה כזאת.

נווה צדק היא גן עדן לצלמים. בכל שעה, בכל עונה. אם זה מוקדם בבוקר, כמו שאני אוהב, אז אפשר לתפוס צילומי ארכיטקטורה נפלאים (כמו סדרת החלונות היפה הזאת)










אני חוצה את השכונה, ברחוב שבזי אפשר כבר לראות סימנים של אריתראים וסודנים. גם פה כבר פחות נעים, ואני מנסה לחשוב על תושבי הדרום שגרים במרכז של הגטו הזה.

עוד קצת ברחוב, ואני פונה לכיוון מתחם "התחנה". חוצה את הכביש, יושב מול הים קצת לנקות את הראש.
בשמונה בבוקר, כבר הייתי בעבודה.


 שיר בבוקר בבוקר





זה שיר הבוקר שלי לפחות 3-4 בשבוע.. זה לא ממש שיר, יותר בכיוון מנגינה.

 מבצעים אותו ג'ון סקופילד על הגיטרה וג'ון מדסקי על ההמונד. המנגינה הזאת מלווה תוכנית בוקר של גל"צ בין חמש לשש בבוקר, ומשום מה היא לא נמאסת לעולם. הריפים הדקיקים הגבוהים והמתפרצים בליווי האקורדים השמנים של ההמונד יוצרים הרמוניה מושלמת. על פי המילון הסגנון הזה הוא משהו בין בי-בופ (בעיקר יחידת הקצב) לפיוז'ן (הריפים והסולם המעניין) מתובל במעט פאנקי (הגיטרה המלווה). בקיצור ג'אז.

הזכרון הראשון שהקטע הזה מביא לי הוא של האחים בלוז, הזכרון השני הוא קצת פט מתיני. כנראה שלא במקרה. סקופילד ניגן המון זמן עם מתיני. באחים הבלוז כנראה שאני לסגנון הנגינה הדומה לסגנון של פול שפר (שהוא גם האורגניסט של דיוויד לטרמן מ-82. זה הקטע הכי מדהים שאני מכיר לחובבי המונד - החתול. אחד הסטנדרטים הכי כיפיים שיש. טכניקה נדירה של 4 נגנים מהטובים שיש.



אילו היו 5 דקות של הג'אז האהוב עלי. שילוב של בראסים עם המונדים.

קָשֶׁה לִהְיוֹת יָם

נתן אלתרמן

אלתרמן תופס מצויין את הקיץ הזה.

עוֹנַת הָרְחִיצָה בְּתָקְפָּהּ וְהוֹדָהּ.
בָּאִים וּבָאִים וּבָאִים...
הַיָּם מִתְפַּקֵּעַ מֵרֹב עֲבוֹדָה,מֵטִיחַ רֹאשׁוֹ בַּסְּלָעִים!
מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הָעִיר מִתְקַהֶלֶת,
רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, דּוֹרֶשֶׁת: – עֲבֹד!
אַמְבַּטְיָה לָאֵם וְאַמְבַּטְיָה לַיֶּלֶד,
גַּלִּים לִרְכִיבָה לַדּוֹדָה וְלַדּוֹד!


לַשָּׁוְא מִתְחַנֵּן הוּא: – אֲנִי לֹא הִסְכַּנְתִּי...
לַשָּׁוְא יִתְיַפֵּחַ: – אֵין כֹּחַ לִסְבֹּל...
אֲנִי, רַבּוֹתַי, לֹא אוֹקְיָנוֹס אַטְלַנְטִי,
אֲנִי יָם תִּיכוֹן, לֹא קָטָן לֹא גָּדוֹל...
אַךְ מִי זֶה יִשְׁמַע עוֹד וּמִי יִתְבּוֹנֵן עוֹד?
סָבִיב צֶ'מְפִּיּוֹנִים מִכָּל הַגִּילִים.
בְּפִי כָּל מַצִּיל צוֹרְחוֹת עֶשֶׂר סִירֶנוֹת
וּלְכָל בַּחוּרָה עֲשָׂרָה מַצִּילִים...
הָעוֹר מִתְקַלֵּף בִּרְתִיחַת שֶׁמֶן-זַיִת,
תֵּבֵל הֲפַכְפֶּכֶת גּוֹעָה וְהוֹמָה.
דַּיָּר מְטַפֵּס עַל גַּבֵּי בַּעַל-בַּיִת,
"גָזוֹזְנִיק" חוֹתֵר אֶל חַיֵּי אֲדָמָה...


וְאִמָּא צוֹעֶקֶת: – אֲבוֹי, אֵיפֹה אַבָּא?!
וְאַבָּא עוֹלֶה כְּמוֹ וֶנוּס מִתְּהוֹם...
וְקוּרְדִי וְגוּרְגִ'י וְיֶקֶה וְצַבָּרוְ
"אֶסְקִימוֹ קַר רַק הַיּוֹם"!
וְגַל אֱלֵי גַּל מְנַהֵם: – בָּא הַקֵּץ...
אֱחֹז בִּי כַּהֹגֶן, אֱחֹזָה!
כָּשַׁלְתִּי, עָיַפְתִּי, אֲנִי מִתְנַפֵּץ...

הָעִיר נִטְרְפָה בִּפְּסִיכוֹזָה!
בַּלַּיְלָה הַיָּם בִּכְאֵב-רֹאשׁ מִשְׁתַּטֵּחַ,נוֹאֵק,
מִתְהַפֵּךְ מִצַּד שְׂמֹאל אֶל יָמִין...
וּבוֹלֵעַ עוֹד יָרֵחַ
כְּטַבְלַת "קַלְמִין".

ציטוט השבוע

הי, ממשלת אלף השרים, שיהיה כתוב: תחת שלטונכם, אנשים שורפים עצמם למוות
-- רינו צרור


יום רביעי, 27 ביוני 2012

בין הפרידמנים החיים והמתים


אני מודאג אך תל אביב אינה מודאגת 

אולי זה חג אך תל אביב תמיד חוגגת
-- אהוד מנור

טיטינה, הוי טיטינה! מה רע בפלשתינא? 

אני כלל לא אבינה מה רע בתל אביב
-- חיים חפר

יום שישי בבוקר, אין סידורים, אין התחייבויות, יש חופש עד 12:30. למה לא לנסוע קצת לתל אביב?

אחרי חנות הספרים המגדלור אני עוקב כבר כמה חודשים. מצאה חן בעיני העובדה שזאת חנות עצמאית, אני די מתחבר לפילוסופיה והאידאולוגיה של הבעלים. חוץ מזה שבוע הספר היה לא מזמן, אז באמת למה לא?

חניה באזור גן החשמל זה די גיהינום. סיבוב נוסף ברוטשילד ומצאנו מקום ממש למרגלות מלון רוטשילד.
אם אנחנו כבר פה, למה לא להיכנס למעוז הברנז'ה - הקנטינה?

האווירה במסעדה אירופאית לחלוטין. מעין חדר אוכל של מלון אריסטוקרטי במיוחד. הריצפה מעוטרת בבלטות טראצו מפעם. שולחנות בוהקים מלובן ונקיון, עם קצת פרחים. בקיצור - מעודן.



לא היינו רעבים מדי, אז הזמנו פוקצ'ה שעליה עלי תרד חלוטים ושתי ביצים, היה מצוין. הזמנו גם סלט עגבניות עם פלפלים חריפים כוסברה. מנה מומלצת בבוקר למי שרוצה לרצוח עוברים ושבים בנשימותיו. נדמה לי שאפילו צחצוח שיניים עם אקונומיקה לא מסיר את ענן הכוסברה והשום. לא נורא. הקפה היה משובח.

למקום יצא שם של מקום ברנז'אי עם שירות נורא ואוכל בינוני. האמת - לא מיני ולא מקצתה. האוכל היה מצוין, השירות היה אדיב, והאמת אנחנו שוקלים לבוא לחופש של לפחות לילה אחד במלון רוטשילד.

גם אני הייתי פעם תל אביבי
ולא ידעתי מה קורה מרדינג וצפונה
וגם אני הייתי פעם תל אביבי
ולא ידעתי מה הולך מיפו ודרומה
מי העלה בדעתו שיש עולם ממזרח לרמת גן
ומערבה מן הים

-- אהוד מנור



המגדלור

משם המשכנו לחנות הספרים. לי יש פטיש לספרים ולחנויות ספרים, לאשתי פחות. אבל גם מזגן בלחות איומה שכזאת, מנחם. נכנסנו לחנות קטנה, צפופה ונהדרת מלאה בספרים מקסימים. יחסית המון שירה, יחסית המון ספרי עיצוב וארכיטקטורה, ובעיקר פרוזה משובחת. 
המוכרת מאוד רצתה לעזור, אז איתגרנו אותה בלמצוא לנו ספר ילדים קלאסי שאין לבן שלי. משימה לא פשוט. אחרי חיפוש נרחב, יצאנו עם ספר בסדרת איתמר של גרוסמן, ועם הסיפור של הטרקטור ודוד אהרון של מאיר שלו. אני יצאתי עם המגזין "הו!". יופי של מגזין לשירה ופרוזה מביתו של דורי מנור.

תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" (משלי, כ 29)

הספר של מאיר שלו פשוט נהדר. הבן שלי, חובב מכניקה מכונאות וציוד מכני כבר בפרט, פשוט אוהב אותו. בעיקר כשמגיעים לקטע עם שימון הציריות והג'פקות. 
כשמאיר שלו מתאר את הפעולות שדוד אהרון והטרקטור עושים, אפשר ממש להרגיש את העושר של העברית בכל מה שקשור לעולם החקלאי. 
הטרקטור ודוד אהרון מובילים, מכסחים, חורשים, משׂדדים (מחליקים את האדמה), מזבלים, קוצרים, וגוררים. תענוג.


הקצה העליון, מבחינת ילדים חובבי צמ"ה, הוא מוזיאון הטרקטורים בעין ורד. כל מי שיש לו בן זכר הקטן מגיל 10, חייב ביקור במקום. 


פה קבורים כל הרחובות של תל אביב

טיטינה, הוי, טיטינה! חזקי והתגברי נא, תקחי דגמא מצינה אשתו של דיזינגוף.
-- חיים חפר


אני אוהב להיכנס לבית הקברות ברחוב טרומפלדור. זה המקום בו "קבורים כל רחובותיה של תל אביב" כמו שאומר גיל. אני רוכב בטיילת, סוטה מעט ומטפס במעלה הרחובץ מחנה בכניסה ומסתובב. לפעמים מצלם, לפעמים מתעניין. 

מה זה מתעניין? מתיישב ליד הקבר, וחופר קצת עם הסמרטפון באינטרנט. 
הבחור הזה למשל, ברוך קוריכמן, אני למד מכאן שהוא נרצח בפרעות ב-1924, ושהיה לו אח שעסק במקורות מים ונרצח על ידי הפאדיון ב-1956 בקיבוץ ארז.

 או הבחור הזה, שהיה מנצח תזמורת מכבי תל אביב.
או למשל המצבות המסקרנות הללו:
מתברר שמשפחת פלמן שתלה את הפרדס הראשון בתל-אביב היכן שנמצא היום המבנה של עירית תל-אביב. הפרדס נקרא על שם אבי המשפחה, "גינת דוד", אשר נפטר שנה אחרי שתילת הפרדס. האלמנה הצעירה החליטה להמשיך במפעלו, פרדס ענקי שהשתרע בריבוע התחום בין אבן גבירול, פרישמן, שלמה המלך וארלוזורוב. את הסיפור המלא והמעניין אפשר למצוא כאן.
קטעים שלמים מבית הקברות כנראה קרסו או שקעו, ולכן נבנה מעין רציף עץ מעניין שאפשר להלך לאורכו. כמו שאמרתי, חוויה סוריאליסטית. אם בית הקברות הזה היה שוכן בפאריס או בלונדון, אני משער שהון אנשים היו פוקדים אותו, אך מאחר והוא כאן, הוא יחסית לא מתוייר.