מסע בשביל ירושלים – בין מבשרת ציון למאיר הר-ציון

והרכיבה הפעם – בעקבות שביל ירושלים. לפחות החלק המערבי שלו.

שביל ירושלים הוא שביל מעגלי באורך 38 ק"מ שמקיף את העיר העתיקה בירושלים ומתחבר לשביל ישראל. ע"פ אתר הויקי המתאר אותו, השביל מתחיל בחניון עין חנדק ומסתיים בסטף.

השביל מסומן בשילוט יחודי בצבעים כחול-זהב-כחול בתוך ירושלים ובסימון דומה בצבעים כחול - זהב (בעיקר בתוך העיר) בסימון שבילים בצבע כחול וקטעים קצרים בשחור(שביל הצוקים וליד הר חרת) ובירוק (הר חרת).

אני החלטתי להתמקד בחלק המערבי שלו.

קבענו לשש וחצי בחניה הקבועה על יד מסעדת בלאק-סטיר. עדיין קר. אפילו מאוד. למזלי אני מחזיק ג'רסי ארוך לגיבוי בתא המטען.

יוצאים לדרך, חוצים את הכביש ונכנסים לשביל. הקבוצה מפוצלת, וחלק עולים בשביל הלא נכון, והמעט יותר תלול. אנחנו נפגשים במעלה הסרפנטינות.

העליה קשה. אפילו קשה מאוד. היא מקבילה לעליה בכביש המעונה "שבע אחיות" רק עם עוד דרדרת ןפחות סרפנטינות. הדבר היחידי שמנחם ז הנוף המרהיב של אגם בית זית. יש בו עדיין מיים, והוא מכוסה במין שמיכת ערפילים כבדה. השמש קורנת, והציפוי הערפילי מנצנץ. אנחנו עוד נתגעגע לקרירות הזאת.

נפגשים בקו הרכס. השביל מקיף את מבשרת., ונקרא במפתיע "שביל עוטף מבשרת". בת'כלס זה שביל 4X4 עם נוף יפה. לפי החברה להגנת הטבע: "שביל "עוטף מבשרת" הוא שביל הליכה בטבע שהוכשר ע"י המועצה המקומית "מבשרת" ומשפחת הרלינג אשר בחרה להנציח את זכר יקירתם, שהיתה אשת טבע וטיולים בנשמתה, בדרך מקורית.". השביל מתחבר לשביל "סובב הר חרת". למעשה לשביל הזה יש המון שמות כמו: "צופה עמק בית זית", "עוטף מעוז ציון". בקיצור בונים רשת שבילים המקיפה את האיזור. פעילות מבורכת, אין ספק.

"ירוקת חמור ודלעת יונית ואכלים טהורים", אהלות, ח', א'

אני מבחין בצמח שכיח עם עלים בשרניים מאוד ופרי מוזר – מעין מלפפון קוצני, ושואל מהו – התשובה: ירוקת החמור. לחמור יש ירוקת? מה זה הצמח הזה. הלכתי לחפור קצת ברשת. ירוקת החמור - ECBALLIUM ELATERIUM. לפי ויקיפדיה:

"ירוקת חמור מצויה היא צמח ממשפחת הדלועים הגדל במקומות אשפה פורח בקיץ. פרחיו צהובים ופירותיו עסיסים כשהפרי מבשיל ניתק החיבור שבין העוקץ אל הגוף הפרי והציפה שבתוך הפרי ניתזת ומפיצה למרחוק את הזרעים שבציפה."

מתברר שהצמח רעיל מחד, אבל משמש לרפואה טבעית במקביל. הוא מועיל לטיפול בצהבת, לקטרקט על העין, לנוזלים המצטברים בדרכי הנשימה, לדלקות אוזניים ולעצירות.

על מנת לטפל בכאב ראש, סוחטים את מוהל הפרי, מטפטפים שתי טיפות מהמוהל לתוך הנחיריים, טיפה אחת בכל נחיר מיד לאחר הטפטוף יש לשאוף את החומר פנימה, ואז חשים מיד בצריבה עזה באף ובדמעות בעיניים. טיפול זה יעיל ביותר נגד מחלת הצהבת ונגד נוזלים המצטברים בדרכי הנשימה והגורמים, לפעמים, לכאבי ראש עזים. טיפול זה יעיל גם להסרת גושים שומניים היושבים על קרום העין.

עוברים ליד עין-חרת. אנחנו מוותרים על הכניסה. נבוא בפעם אחרת.

השביל הופך לסינגל הרץ במקביל מעל הכביש המוביל להדסה עין כרם ומסתיים בכיכר של הר איתן.

אנחנו משתעשעים קצת בירידת המדרגות, וחוצים את הכיכר לסטף.

הפסקה קלה, ומתחיל הבלאגן. רצף של סינגלים טכניים מאוד עד טכניים מאוד מאוד. בסינגל הראשון – חלקים רחבים, אפילו מדי, אני הולך ברגל.ממנו אנחנו ממשיכים לסינגל שיוביל אותנו לעין ביכורה. פה העסק הרבה יותר רכיב, ומלווה ברכיבה אתגרית עם שפת המצוק.

עוצרים לסיבוב בעין ביכורה. המוכר לרוב האנשים כ"הסטף", ולחלק קטן יותר כעין א-שרקיה.

יאללה, קצת היסטוריה וגיאוגרפיה לא תזיק. קודם כל מקור השם – "סטף" שבא מ"צטאף" בערבית שזה חירור או חירוץ. הסיטוף זאת אחת מן הפעולות שעושים לתאנים.
מתברר שהטרסות המשוחזרות הן בנות כ-4,500 שנה, ומזכירות מאוד את החקלאות בואדי פוכין שבהר סנסן.

עם קום המדינה, לאחר כיבוש הכפר, התמקמה במקום יחידה 101 והמקום שימש כמתקן האימונים שלה (לאחר נסיון כושל של בוגרי הלח"י להקים במקום ישוב). בשנות ה-80 החל שיפוץ של המקום ע"י קק"ל. התבצאו חפירות ונחשפו המעיינות, ואף החל שיקום של הטראסות החקלאיות.

אנחנו ממשיכים ברצף הסינגלים עד לגת עתיקה עם רצפת פסיפס. כאן הקצה של המסלול היורד ומתחילים סינגלים בעליה.

אני חושב על תוכנית הבוקר ששמעתי בדרך. מתברר שהיום ב-1948 בזמן מלחמת העצמאות הכפר דיר יאסין נכבש על ידי כוחות האצ"ל והלח"י. דיר-יאסין נמצא ממש באיזור וזה שווה חפירה.

לפי הויקיפדיה:
דיר יאסין היה כפר ערבי ממערב לירושלים, שהתפרסם בשל פרשת דיר יאסין - הקרב שנערך בכפר ובו נהרגו רבים מתושביו, ובשל היותו הכפר הערבי הראשון שנכבש במהלך מלחמת העצמאות על ידי כוח צבאי יהודי, עוד לפני קום המדינה.

פרשת דיר יאסין (ידוע גם כטבח דיר יאסין או קרב דיר יאסין, בהתאם לדעות שונות על האירוע) היא פרשה שהתרחשה במלחמת העצמאות, עוד לפני קום המדינה, בכפר דיר יאסין שממערב לירושלים, ובמהלכה נהרגו רבים מתושבי הכפר. על נסיבות הפרשה חלוקות הדעות.

בשעה 04:00 בבוקר 9 באפריל 1948 הותקף הכפר על ידי כוח משותף של אנשי אצ"ל ולח"י שמנה כ-110 לוחמים, במסגרת מבצע שכונה "מבצע אחדות". אנשי האצ"ל התקיפו משכונת יפה נוף ואנשי הלח"י מבית-החרושת לעורות בגבעת שאול. בקרבת מקום הוקם חפ"ק (חדר פיקוד קדמי) של "ההגנה" שבו נמצא מפקד ירושלים דוד שאלתיאל. במקום נמצא משוריין לחילוץ נפגעים. כמו כן הציב ארגון "ההגנה" מכונת ירייה סמוך להר הנקרא היום הר הרצל כדי למנוע מהערבים לשגר תגבורת מעין כרם. לפני תחילת הקרב ויתרו כוחות אצ"ל ולח"י על אפקט ההפתעה והודיעו לתושבי הכפר על תחילת התקיפה, כדי שלנשים ולילדים יהיה מספיק זמן לברוח מהכפר, כך רצו הכוחות למנוע פגיעה באזרחים שגרו בכפר. הקרב התחיל לפני השעה המתכוננת כי כוחות אצ"ל התגלו על ידי שומרי הכפר.

במהלך הקרב, לאחר שלוחמי אצ"ל ולח"י לא הצליחו לכבוש את בית מוכתר הכפר, חבר אליהם כוח של אנשי פלמ"ח עם מרגמה שירה על הבית בנסיון להכניעו. על אף שמטרת המבצע הייתה לכבוש את הכפר ולפנות את האוכלוסייה ממנו, התפתחו הדברים לידי קרב, שבמהלכו נהרגו רבים מתושבי הכפר, בהם נשים וילדים, כתוצאה מטיהור הבתים. בקרב נהרגו גם 5 לוחמים יהודים ו-14 נפצעו. עם התפתחות הקרב התברר שחלק מתושבי הכפר שלחמו היו נשים, ואף גברים שהתחפשו לנשים, מה שהגביר את הקושי שבהפרדה בין האוכלוסייה הלוחמת לאלו שאינם לוחמים, כך העיד עזרא יכין (אלנקם), מלוחמי הלח"י שהשתתפו בקרב. לדבריו, חלק מההרוגים הערבים נפגעו כתוצאה מ"אש ידידותית" של חבריהם לנשק.

ממסמכים שפורסמו במשך השנים עולה שדוד שאלתיאל, מפקד העיר ירושלים מטעם "ההגנה", אישר את המבצע ואולי אף שלח כמה מאנשיו לסייע בלחימה, אף על פי שבמוצהר הביע התנגדות למבצע, והכחיש את הטענה כי ידע עליו מראש.

מיד לאחר הקרב נפוצו שמועות על כך שבוצע טבח בכפר, שבתים פוצצו במתכוון על יושביהם (על פי דברי יכין, אכן היו בחלק מהבתים שפוצצו תושבים שהסתתרו ולא יצאו לאחר כריזת הכוחות אליהם, והכוחות פוצצו את הבתים מתוך מחשבה שהם ריקים), על אונס נשים, התעללות בגופות ועוד. נפוצו גם הערכות שונות על מספר ההרוגים שנעו בין 240 הרוגים (בהודעה שנמסרה על ידי האצ"ל והלח"י), ועד לטבח כל תושבי הכפר, בהודעה של משרד החוץ הבריטי. השמועות הופצו הן על ידי הערבים על מנת להפעיל לחץ בינלאומי על היהודים ולזירוז פלישת צבאות ערב, והן על ידי היהודים על מנת לפגוע במורל הערבים. מחקרים עדכניים טוענים שמספר ההרוגים היה נמוך בהרבה, ככל הנראה בסביבות 100 הרוגים (107 - 120 על פי מחקר של אוניברסיטת ביר זית)

שווה קריאה - זה מה שהאצ"ל חושבים על הפרשה.

אנחנו בינתיים חזרה בכיכר הר-איתן. חוצים את הכיכר, גלעד טורח וקונה ביגלה וכדורי פלאפל. שיהיה לאח"כ. מתחילים בטיפוס קטלני לכיוון צובה על הסמ"ש הירוק. חולפים ליד עין צובה וממשיכים למחצבה.
מפה מתחיל הקטע המסוכן ברכיבה – רכיבה על הכביש עד קניון הראל. אנחנו ממשיכים לכיוון נחל חלילים.

נחל חלילים עומד במרכזה של סערה ציבורית בימים אילו. אנחנו מגיעים רק בשביל לרכוב. אבל גם זה סוג של מסר. את השביל אני מכיר מעולה, וחוצה את כולו בהצלחה עד שכיתת ילדים חרדית עוצרת אותי. הילדים נפעמים מן המכונה, ויותר מזה מיכולת הרכיבה של בעליה (מה שנקרא פחחחח). אני מפלס דרך איך שהוא וממתין לשאר אשר מתעכבים למטה.

עוד סינגל קצר למעיין לא מוכר, מעבר מתחת לגשר, ואנחנו ברכב. גלעד שולף ציידניצ מלאה רד-בול. רעיון מעולה. קדימה – עכשיו לעבודה.

הנרי פיליפס – קומיקאי/זמר

נגמר לי הבלוז.את הנרי פיליפס ראיתי פעם ראשונה בקומדי סנטרל ופעם נוספת בערוץ "ביפ". מעין זמר עם גיטרה ששר שירים קורעים מצחוק. http://payplay.fm/henryphillips

לדוגמא שיר שלו שנקרא - Fresh Out Of Blues (אזל לי הבלוז) –

יש לי כסף לשלם שכר דירה.
הרווחתי מספיק לקנות לי אוכל.
אני עובד בעבודה כיפית
ונשוי לאחות ביסקסואלית נימפונית.
אשתי בוגדת בי רק עם נשים,
אבל זה לא מפריע לי – יש חור בדלת.
אני מציץ עליה מהחור, כוס ברנדי ביד אחת,
והיד השניה פנויה.
מה לעשות – אזל לי הבלוז.