אין על עין כרם

לא תמיד יש לי חשק לארגן רכיבות בקומונה. זה בדרך כלל נהפך לאירועים עם יחסית הרבה משתתפים. תמיד יש את אילו שהיסטריים על הזמן. הרכיבה הופכת למירוץ נגד הזמן.

יש בזה משהו די פתטי. אני מנהל הקומונה, ואני עלאק "מחריש" רכיבה. מצד שני, רוב המשתתפים רוכבים עם חברים ולא ממש דואגים, בלשון המעטה, לעדכן. לא נורא. יסתדרו רביעי אחד לבד.

החלטתי לרכוב מבלי להודיע לאף אחד. חוץ מלשי שרוכב עימי קבוע, ודן שאיתו כבר יצא לי לרכוב לבד המון פעמים. את איזור בית זית/הר הרצל אני מאוד אוהב. החלטתי להעמיק את ההיכרות עימו.

קבענו ב-6:30 ע"י "בלאק סטיר" במוצא. מסעדה נחמדה. סטייקים נדיבים. השאר קצת מלא בשמן, הקינוחים נדיבים וטעימים. אין הרבה אפשרויות בירושלים בשבת, זאת אחת האופציות השפויות הבודדות.

הטמפרטורה בחוץ 5 מעלות כאשר אנחנו מגיעים. קור אימים. המכוניות בחניה מכוסות קרה. לא יאומן. מה שאני לא לובש - לא עוזר. אני עם וסט, חולצה, חולצה טרמית, באף על הראש, כפפות עבות. כלום לא עוזר הקור קורע. אני שם את ה-BUFF על הראש בנוהל "עבדולה". מכסה את כל הראש והפרצוף, רק עם העינים המכוסות במשקפי שמש בחוץ. עדיין קר. אחרי העליה הראשונה עוד נתגעגע לקור הזה.

אני עם המרין היום. יותר כיף במסלול לא יותר מדי טכני שכזה לטפס עם ז"ק. אנחנו מתחילים לטפס. כבר אני מרגיש בהבדל. עם ההקלר אני מטפס בפלטה קטנה על הילוך "סבתא". עם אילו - אני בפלטה אמצעית ביחס די דומה לסינגל ספיד - 2:5. מדי פעם אני נעמד ומדווש במרץ כדי להתחמם.

אנחנו חוצים את בית זית הרדומה, לא לפני שכלב קטן מנסה לטעום לי את הרגל. הפעם אנחנו לא מטפסים דרך יוסף וייץ - שזה כביש עמוס, נגד כיוון התנועה, אלא מחליטים לטפס בנחל רבידה. הנחל סביר לרכיבה, חוץ מקטע קצרצר לפני המפגש שלו עם הכביש, שבו קצת אבנים ודש-דש. מדלגים ברגל. מחליטים להמשיך עם הנחל עד למעלה.
טיפוס יחסית נעים וקל, ואנחנו בפתחה של קרית משה. במקום להמשיך עד למעלה, פונים דרום-מערב ומטפסים בסינגל חמוד שלוקח אותנו עד רחוב דגניה. גלישה קצרה בדגניה שהופך לדרך מרדכי איש-שלום, פניה שמאלה בפרחי חן ואנחנו בתחילת שביל הארז בהר הרצל. פעם ראשונה עם ז"ק בסינגל הזה. ההרגשה שונה מאוד. האחיזה מעולה, אבל הסלעים רטובים. עם צמיגי ה-2.0 אני מוותר על נסיונות טיפוס הירואיים על הסלעים וחוצה 2 מעברים ברגל. סה"כ נחמד. גולשים עד לקצה - הפתח של "מרכז ציפורי".
אני זוכר שראיתי סינגל שיורד ממרכז ציפורי עד לפאתי עין כרם. אנחנו נכנסים ומנסים לאתר את השביל. יש גדר מחורבנת. לא אחת. אלא שתיים. עולים חזרה, בינתיים לדן יש פנצ'ר. יושבים ומחליפים.

אני שותה תה שהתקרר מהר מדי בבקבוק טרמי שלא ממש עשה את העבודה שלו. לועס איזה צ'וואי מצ'וקמק.

מטפסים בחזרה למעלה, וממשיכים בכביש ל"יד ושם". אני מגשש אחרי סינגל ירידה לעין כרם ולא מוצא. לא נורא, הגענו למעלה, חותכים את הסינגל של "יד ושם" ומתחברים ל"שביל הצוקים". שביל יחסית תלול ומהיר מאוד בירידה (בעליה אני ופרנקו כמעט ונפחנו נשמתנו ממנו באיזו רכיבה לא מוצלחת).

לקראת סוף הירידה אנחנו רואים בפעם הראשונה את השילוט של "שביל ירושלים", שלט זהוב משולב באריה הנצחי. אוטוטו צריך לממש את ההבטחה לרכוב את כל השביל. כשיתחמם קצת לקראת אפריל.

מסיימים את הירידה בעין כרם. חוצים את סמטאות השכונה הציוריות דרך "סמטת הצפצפה" לכנסיית הביקור, חוצים את הכביש הראשי ומגיעים למעיין מרים.

יאללה, נחפור קצת על כנסיית הביקור. ביקור של מי? מתי?
על השער פסלי ברונזה של אלישבע וזכריה. בשביל זה צריך לחזור לברית החדשה. הבשורה ע"פ לוקס, פרק א'. זוכרים את כנסיית יוחנן המטביל? אז הוא הבן שלהם. המשפחה היא נצר למשפחת כהנים ששירתה במקדש. זכריה שירת במקדש ואלישבע הייתה גם מזרע כהנים. פרסומה של אלישבע בה לה כבת הדודה של מרים, אם ישו.

ומהו הביקור המפורסם שעל שמו נקראה הכנסיה? מרים, אם ישו, ביקרה את בת דודתה אלישבע בעת שהייתה בהריון עם ישו ויוחנן בהתאמה. הבשורה מספרת שאלישבע הייתה עקרה. יום אחד נגלה מלאך לזכריה בעת שירותו מול מזבח הקטורת. המלאך ניבא שאלישבע תכנס להריון ויוולד ילד ושמו יהיה יוחנן. עקב הספקנות של זכריה, הוא מאבד את כושר הדיבור אשר חוזר אליו רק בעת עריכת ברית המילה לבנו, תשעה חודשים מאוחר יותר.

במעיין מרים אנו פונים ימינה, ומתחילים ברכיבה ברחוב המוביל לסינגל הנצחי המוליך להדסה עין כרם. הפעם לא פונים שמאלה בסלע ומטפסים לחניה אלא ממשיכים עם סימון השבילים הכחול שילווה אותנו מעכשיו המון זמן. שילוט כניסה - ואנחנו ב"שביל הדסה". שביל נוף טיולי שנפרץ ע"י עובדי הדסה עין כרם למען הקהילה. השביל מיועד להליכה רגלית, וזה מורגש. המעברים לא הכי נוחים לאופניים, ויש מספר גרמי מדרגות שלא להיט לרדת, בעיקר לא כשרטוב. הראש שלי חצי בשביל. אני בטלפון מנהל משא ומתן עם UPS על מחיר הפדיון של ה-IPOD האומלל שלי שהגיע מארה"ב. הם עובדים בשיטת "מצליח", והפעם לא כל כך מצליח להם. אני גוזר 2/3 מהמחיר.
הקטע מאירוני בכניסה לסינגל הוא השלט עם החץ להדסה עין כרם. אני מכיר עוד כמה סינגלים בהרי ירושלים שיכולים לקחת אותך לשם אפילו יותר מהר.

חוצים בזהירות את הכביש הראשי, ומתחיל החלק היותר טכני של השביל. 100-150 מטר של מדרגות ומעברים קשים. חוצים אותם ומגיעים לדרך רומית שתיקח אותנו עד לעין חינדק.

מעין חינדק יש 2 אפשרויות - לטפס עוד קצת ליוחנן במדבר ולשלוש בסינגל מדורדר עד לכביש. זאת האפשרות "הרכיבה". האפשרות השניה היא לרדת בסינגל המסומן בשביל ישראל והסמ"ש הירוק עד לכביש. זאת האפשרות "הנופית". רובה הגדול לא רכיב, אבל בעיני היא מקסימה ושווה הליכה. כל הסיפור זה 600 מטר, עם 2-3 מעברי סלע גבוהים. לא אסון. שי קצת מתבאס, לדן לא כל כך אכפת. אולי הייתי צריך להתייעץ ולשתף אותם בהחלטה. פעם הבאה הבטחתי לרדת מיוחנן במדבר. עוברים מתחת לגשר, לשורק. מכאן מג'עג'עים חזרה לרכב לאורך השורק ומאגר בית זית. אחלה רכיבה שבעולם.