מוות לקנאים

והטיול השבועי הפעם - איזור ערד מצדה

עשיתי מסלול דומה לפני שנתיים והוא הסתיים לא משהו. לא מצאנו את ההמשך, ירדנו על הסלעים, הגענו מותשים עם טעם לא משהו.

הפעם ישבתי על המפות חזק כמה ימים וניסיתי לפתור את הקטע הקשה. הסתכלתי בהקלטות של גיא כנען ופיש מלפני שנתיים שלוש, והגעתי לאיזו נוסחה מאוזנת.

התכנון המקורי היה לרדת מן העיר ערד לנחל חסד עד למאגורת רחמים, להמשיך לנחל דומיה, ומשם להתחבר לסמ"ש ירוק של נחל רחף.

ראשית יש לתת את הכבוד לתושב העיר ערד דב פוניו שבזכותו זכינו להמון שבילים חדשים ומסומנים באיזור (סיפור נחמד של יואב קווה על יום סימון שבילים עם דב פוניו). בקיצור ולעניין, השביל שרציתי לקחת הוא אחד מ-8 השבילים שדב סימן ומסומ"ש כחול. האורך שלו הוא כ-5.5 ק"מ והוא טכני עד מאוד. השביל מתחיל ליד קניון ערד ומסתיים ליד בית הקברות. פה אפשר למצוא את ההשראה לחלק הראשון.

במהלך השבוע הודיעו לי מספר חברים שהם מצטרפים. הטיול הזה הוא טיול המדבר הרציני הראשון שלהם. חלק נוסף מן הרוכבים מכירים במדבר פחות או יותר את דרך הסוכר. לא ממש רגילים לסלעים הכואבים של מדבר יהודה. החלטתי למתן את ההתחלה. במקום להתחיל בשביל הזה – להתחיל במלונות, לרדת מעט ולטפס מעט בכביש עד נחל רחף. הקילומטרים הבודדים הללו יתנו לאנשים צ'אנס להתחמם ולהכנס לסמ"ש הירוק של נחל רחף יותר ממוקדים.

יצאתי בחמש מן הבית, לכיוון כביש 6 שיוביל אותי לקרית גת ומשם לערד. מתברר שהקפה על כביש 6 נפתח רק בשש בבוקר. אני ממשיך, ושומר את הקפה לבית קמה. ברקע אוסקר פיטרסון, השם ירחמו, שהלך לעולמו לפני כשבועיים. האיש מנגן בכל כך הרבה רגש, שבהאזנה שטחית אפשר לטעות בזה כמוסיקת מעליות. מצד שני, הוא מנגן בקצבים כאלה שלעיתים נדמה שמנגנים 2 פסנתרנים. מי שרוצה גישה חלקה ונוחה להכנס לעולם הג'אז – פיטרסון הוא התחלה מצויינת. כשמתקדמים ומתחילים לשמוע קולטריין וקצת פיוז'ן, פיטרסון נשמע לעיתים כמו מוסיקת מעליות, אבל בשלב כשלהוא חוזרים אליו, ומגלים את החום והעומק.

האגדה מספרת שאבא של פיטרסון, טיפוס תובעני משהו, דרש ממנו להיות הפנסתרן הכי טוב בעולם, או לוותר. לטעמי הוא הצליח. בסביבה אחת, עפ חינוך שונה אני לא חושב שפיטרסון נופל מגלן גולד או ארתור רובינשטיין.

אני מגיע מעט מוקדם, וקופץ למצפה מואב לצלם את הזריחה. קור אימיים בחוץ.

הח'ברה מתחילים לטפטף, ואנחנו עושים את ההקפצה. כולנו מורידים את הרכבים למצדה, ונתן עם הרכב הגדול מעלה אותנו למעלה. מתחילים בגלישה קפואה במורד הכביש למצדה, עד בית הקברות. בבית הקברות, מתחילה עליה יחסית נעימה שמביאה אותנו עד החיבור לנחל רחף. קצת גישושים אחרי הסמ"ש הירוק, ואנחנו בפנים. על הבוקר מסלעה בריאה. מעכשיו ופחות או יותר עד סוף היום, זה הנוף שילווה אותנו.

אנחנו גולשים במורד לכיוון הנחל ומתיישרים בערך בשליש הגובה. הנוף מדהים. השביל הופך לשביל על המצוק. בנקודות מסויימות כחצי מטר מן השפה. נוף מדהים.

צריך לרדת בשביל יחסית תלול ומסולע מאוד לתוך הנחל. ארז יורד ראשון, אני אחריו. חולם לרגע, ואופס הפכה. אני מוצא את עצמי הפוך. מאחר ואני ממוגן היטב, לא קורים לי שום נזקים בגוף. ה-GPS חוטף את הבומבה. לא המכשיר, אלא המנשא, שנשבר לשניים. מי שתכנן את המנשא הזה ראה בעיני רוחו רוכב שליו בפארק שטוח וירוק. באסה. אני לוקח מרון כמה אזיקונים, וקושר את המכשיר לכידון.

ממשיכים הלאה. יורדים במורד הנחל ומתחברים לבקעת הקנאים. אנחנו עוצרים למנוחה בדיוק באותו המקום שעצרנו לפני שנתיים. מתחת לעץ היחידי באיזור. ואז מתחילה ההתלבטות – האם לטפס בעליה הנוראית להר קנאית (שניר מדביק לה את השם – "הקנאית הגדולה") או לעקוף את זה מסביב. הרוב בעד, אני נגד. העיסקה הולכת כך – מתנדב ינסה לטפס, אם הוא יצלח את העליה עד השליש, כולנו באים. לצערי הם מצליחים. אני מחליט אפילו לא לנסות. לוקח את כל העליה בהליכה איטית. מה שמתברר כהחלטה טובה. אני מגיע למעלה רענן ולא מותש.

חוצים את ההר, ונכנסים לסינגל הקנאים. זה סינגל קשה מכל הבחינות. גם טכנית – משובץ בהמון סלעים ואבנים. גם ניווטית – בקושי רואים את השביל. אנחנו מפלסים דרך. בפעם הקודמת הסוף היה מבאס. הפעם עשיתי קצת עבודה עם המפה, ואנחנו חוצים את הקטע הקשה, בחיבור לנחל אמונים די בקלות. מגיעים לשביל הירוק המוביל למצדה. נגמר הכיף. מכאן עליה מבאסת עד האתר. העליה קצת מוציאה את הכיף מן הרכיבה, והייתי מעדיף לחתוך למעלה יאיר.

כריך עם חזה עוף ,סלט ירקות ופחיץ דיאט קולה בצומת שוקת – ואני בדרך הבייתה. איזה כיף. כבר חושב על הפעם הבאה.

קצת פירגון לקומונת סינגל ספיד

העמידו תחרות מגניבה. אין ספק שזאת הקומונה הכי קולית באיזור. פשוט ח'ברה אחד אחד.

למי שאוהב פרוגרסיב ג'אז

לרוץ ולקנות את רוברט וייט החדש. יופי של דיסק.