תחילת השבוע, רן מבקש שאני אסחוב אותם לטיול מדבר. אין לי יותר מדי זמן ביום שישי, ואנחנו מתפשרים על דרך הסוכר. בשבילי זה מספיק מדבר.
תחילת השבוע ואני מקבל את האופניים החדשים. עוד יום יומיים וההרכבה שלהם מסתיימת. רכיבת הבכורה ביום רביעי מסתיימת אחרי כחצי שעה במפח נפש עקב כמויות הבוץ הבלתי נסבלות. אין ברירה את הרכיבה המשמעותית הראשונה אני אעשה במדבר יהודה.
אני יושב חזק על המפה ומשתדל שה"מפלון" הפעם באמת יהיה מפל קטן ולא טיפוס חופשי על שלוחה תלולה.
מגיעים הקורבנות הרגילים, שתמיד באים – נתן, מליסה אורי. נהיה קבוצה מצומצמת שזה טוב.
גשם כיסה את אספלט הכביש
ביום הכי קר בשנה
ומעיני שלי, טפטוף מקומי
כי יש סדק בלב אהבה.
-- נורית גלרון, אתה פה חסר לי
קובעים בשש ארבעים בצומת אלמוג. צפוי להיות היום הכי קר בשנה. אני קובע עם נתן ב-10 לשש במצפה מודיעין.
רבע לשש ואין סימן לנתן. לא אופייני, בדרך כלל הוא מקדים. אני מתקשר אליו, והוא עונה לי מהבית. מתברר שהוא הבין שש ועשרה. טוב. אני מתחיל בסדרת SMSים להודיע לוכלם שאנחנו נאחר בחצי שעה.
שש וחמישה והוא מתייצב. אנחנו טסים על 443 לכיוון ירושלים. חוצים את מחסום מכבים רעות וטסים למעלה. בפארפרזה על אריק איינשטין אני חושב עוד מעט כבר רמאללה, ורק שלא יעוף איזה רימון ונלך לעזאזל.
מגיעים למחסום ואני שוב עם איינשטין – איזה מסכנים החיילים ששוכבים בבוץ. הפעם אילו מגב"ניקים בלי חרמוניות. לא יאומן. צה"ל 2008. חיילים/שוטרים עומדים ב-2 מעלות צלזיוס בלי מספיק אמצעים לחימום. אחרי 20 שנה בצבע אני יודע לזהות מתי קר לחייל. הם לא ממש מתפקדים. אני משתדל להיות נחמד אליהם. איזה הגיון מחורבן של מפקד קטן. המפקדים פוחדים שהחייל ינקר בתוך החרמונית. אולי זה נכון. אבל בלי, הוא עסוק רק באיך לעבור את הקור הזה בשלום, ולא ממש חושב על המחסום. אחת השוטרות עם פנים אדומות מקור. עברה שנה וחצי וכנראה כלום לא השתנה. בסוף איזה חייל יגמור עם היפותרמיה, ועדת חקירה וכל הבולשיט הזה.
אנחנו מגיעים אחרונים. רן ודניאלה כבר מחכים יחד עם אורי ומליסה. פריקה מהירה, הדלקה של ה-GPS ויוצאים לדרך.
אני מהסס קצת על האופניים. לא כל כך יודע איך לאכול אותם. הלעיטו אותי בהפחדות מ- 4" ברכיבת מדבר. מצד שני אילן כרמל עשה את המסלול הזה על הארד טייל בקלילות.
מגששים בכניסה לנחל. העליה הקצרה והעצבנית והמיותרת מהפעם הקודמת. אורי זוכר ועולה מסביב, אני נאלץ לעלות אותה ברגל שוב. מתחילים לרכב בתוך הנחל. תענוג. קצת שיפועי צד אבל חוץ מזה כלום.
אני מנצל את השטח הנוח יחסית להתרגל. יורד מדרגות בכל מיני מהירויות וגבהים. מנסה לטפס בכל מיני תנוחות. בסוף משאיר את הבולם הקדמי על 120 מ"מ ומתחיל להנות. הניווט יחסית פשוט. אני כמעט ולא זורק מבט למכשיר.
מליסה מתלוננת על קליטים מציקים. אנחנו מגיעים לכביש של נבי מוסא ועוצרים למנוחה קצרה. רן מסדר לה את הקליטים. תמיד יש את האחר שסוחב את כל הכלים. הפעם זה אורי שמפתיע עם הלדרמן.
ממשיכים. עוד 2 מעברים עם עליות תלולות, ואנחנו נכנסים לנחל ללא שם. הפעם הנחל נעים יותר לרכיבה. הדשדש מהודק מהגשם הטרי. בין הסלעים נקוו מעין גבים עם מים. אין בוץ. הטמפרטורה עולה, או שמא התחממתי. ביציאה התלבטתי אם לקחת מעיל או לא. בסוף החלטתי לרכוב עם חולצה טרמית קצרה, חולצת רכיבה ארוכה ויחסית עבה, וווסט ניילון עוצר רוח. החלטה טובה.
הרכיבה בנחל היא החלק הכיפי. הדשדש מהודק, הנחל קניוני וצר. מגיעים למדרגה שלא יכולנו לה בפעם הקודמת, וגם הפעם. מכאן אני מתחיל לנווט שוב. צריך לתקן את הטעות מפעם קודמת שגרמה לנו לתפור רכס.
לוקחים מעט צפונה, ומנסים. זה עולה לי בתפירה של שלוחה יחסית קצרה, וירידה. זה עולה רק לי ולרן, כלקח מהפעם הקודמת, השארתי את השאר למטה. עוד נסיון, וזה מצליח. הפעם התפירה קשה פחות. מלמעלה אני פותח מפה, ומסתכל על התבליט בפועל. אפשר וצריך היה למשוך עם הנחל עוד קצת, ואז זה היה מסתדר. תירוץ טוב לפעם הבאה. הבנות ונתן מגיעות. בזמן שאני טיפסתי אורי, ורן ירדו להביא אותן. כל רכיבה והאבירים שלה.
עושים הפסקה. נוף מדהים מקידר ומעלה אדומים עד ים מלח. בפראפרזה על נעמי שמר אפשר להגיד ש"שוב נרד אל ים המלח, בדרך הסוכר".
בדרך ראיתי שלט כניסה ל"דרך אלון". כמעריץ של יגאל אלון, אני מסתקרן. ב"אביב חלדו" ד"ר שפירא מסיימת את הספר בהדחת אלון מזירת דרום. הקריירה של אלון ג'יעג'עה מכאן. תרומה אחת גדולה הייתה לו, ולטעמי כנראה שזה הפתרון השפוי לסכסוך כאן, והיא "תוכנית אלון".
תכנית אלון התגבשה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, ומטרתה הייתה ליצור הפרדה בין האזור המאוכלס בצפיפות יחסית על ידי יישובים ערביים בגב ההר ביהודה ושומרון, לבין האזור המאוכלס ביישובים יהודיים הנמצאים מחוץ לאזור זה, כשבקעת הירדן ומורדות ההר המזרחיים תוכננו להיות בשליטת מדינת ישראל. התכנית קרויה על שמו של יגאל אלון ז"ל, מי שהיה סגן ראש הממשלה, שר הקליטה ושר העבודה בממשלת לוי אשכול וסגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות בממשלת גולדה מאיר. אלון הגיש לראשונה את תכניתו לעיון הממשלה מיד לאחר תום הקרבות ביולי 1967, והכניס בה שינויים מסוימים עד לספטמבר 1970. עיקרי התכנית היו הגבולות האלה:
א. הגבול המזרחי: נהר הירדן והקו החוצה את ים המלח לכל אורכו והגבול המנדטורי לאורך הערבה.
ב. לאורך הירדן: רצועה ברוחב חמש עשרה קילומטר לאורך הירדן תצורף לישראל, ובאזור הדרום רצועה זו תגיע לרוחב של כ 25 ק"מ.
ג. אזור יריחו: באזור יריחו יהיה פרוזדור כניסה בן מספר קילומטרים מהגדה המזרחית של הירדן לגדה המערבית, שיהיה בריבונות של מדינת ירדן.
תכנית זו הוצעה תוך התייחסות לשיקולים טופוגרפיים, דמוגרפיים ואיסטרטגיים. אלון ראה בתכנית זו שילוב של הגשמת חלום שלמות הארץ מבחינה איסטרטגית, מחד גיסא, ושמירת אופיה היהודי של מדינת ישראל, מאידך גיסא. הוא אמר שעל ידי כך ארץ ישראל שלמה, מבחינה איסטרטגית, היא נשמרת כמדינה יהודית, מבחינה דמוגרפית.
מסיבות של מדיניות חוץ ופנים כאחד, לא אושרה התכנית מעולם על ידי מליאת הממשלה, עם זאת היא שימשה כבסיס הבלעדי לגבי פריסת ההתיישבות היהודית מ 1967 ועד 1977. תכנית זו הובאה לידיעת ממשלות זרות וגם לידיעת שליטי ירדן, כמבטאת את כוונותיה של ממשלת ישראל.
במציאות הפוליטית רק חלקו הצפוני של דרך אלון באה לידי ביטוי. כיום מוגשות תוכניות מתאר ליישום תכנית אלון במלואה, כלומר סלילת המשכו של כביש אלון שיחצה את מדבר יהודה דרומה עד אזור ערד. כביש זה ייקרא כביש שמונים, 'חוצה מדבר יהודה'. מה שיהרוס לנו את דרך הסוכר.
דרך אלון היא דרך אורך המתפרסת לאורך ספר ה'מדבר המזרחי', ולמעשה היא עוברת בגבול המערבי של המדבר המזרחי. דרך זו כונתה בעבר 'דרך ארץ המרדפים'. יש המכנים אזור זה מדבר שומרון, ויש הרואים בו דווקא אזור ספר ולא מדבר ממש. זהו האזור שבו שולט בצורה ברורה גידול הדגנים. בגלל התנאים הטופוגרפיים הדרך נפתלת במעלות ובמורדות, תוך כדי חציית נחלים היורדים מגב ההר לכיוון בקעת הירדן. דרך אלון מתחילה בדרום במפגש עם כביש ירושלים יריחו לכיוון ים המלח באזור מעלה אדומים. בצפון - הדרך עוברת באזור היישוב מעלה אפרים. אורך קטע זה הוא כ 45 ק"מ. מאזור מעלה אדומים הדרך עולה צפונה, עוברת בסמוך ליישוב אלון, יורדת לכיוון ערוץ נחל פרת באזור מעין פועם. הדרך חוצה את הנחל ומטפסת לכיוון היישוב מעלה מכמש.
מהיישוב מעלה מכמש הדרך ממשיכה צפונה, ויורדת תוך כדי כך לכיוון הכביש המגיע ממערב מירושלים. כאן אנחנו נמצאים באגן הניקוז של נחל מכוך. משם הדרך ממשיכה לכיוון צפון. טיפוס של עוד שלושה קילומטרים תוך חציית נחל מכוך מביאה אותנו לצומת רימונים. כשני קילומטר צפונה מצומת רימונים אנחנו בכניסה ליישוב רימונים, היושב על קו פרשת מים בין שני נחלים בשם וחיתה הנמצאים מצפון ומדרום ליישוב. עיקול של הכביש במורדות נחל וחיתה ונסיעה של עוד קילומטר וחצי מביאה אותנו להצטלבות דרכים. מערבה (שמאלה) עולה דרך חדשה לכיוון הר בעל חצור. דרך זו נסללה לצורך נסיעה לכיוון הר בעל חצור מבלי להיכנס לכפרים דיר ג'ריר וטייבה, זאת במסגרת ההסכמים עם הרשות הפלשתינאית במהלך סוף שנות התשעים. נסיעה של קילומטר נוסף צפונה, ואנחנו בכניסה ליישוב כוכב השחר ולקובת א-נג'מה. שלושה קילומטר צפונה לכוכב השחר בירידה מתונה מגיעים לבקעה פוריה, היא בקעת סמיה ונחל ייטב (עוג'א). מאזור בקעת סמיה הדרך ממשיכה בעלייה מתונה בנחל אל-קבון, שבסופה בקעה חקלאית רחבה הנמצאת ממזרח לכפר אל-מע'יר. כפר זה היה מהכפרים הנידחים ביותר במזרח השומרון טרם נסללה דרך אלון.
קילומטר צפונה - אנחנו עוברים בסמוך לפנייה מזרחה (ימינה) בדרך לבסיס צבאי ולאתר חרבת ג'בעית. קילומטר נוסף צפונה, ואנו חולפים על פני פנייה מערבה (שמאלה) - דרך זו מובילה לכיוון גוש הישובים שבות רחל ועלי הנמצאים באזור שילה. המשך הדרך צפונה עובר ממערב לכפר דומא וליובלים העליונים של נחל רשאש היורדים לכיוון עינות ובקעת פצאל. שלושה קילומטרים נוספים צפונה נפגשים עם כביש חוצה שומרון הממשיך מכאן בכיוון צפון מערב. עוד כארבעה קילומטרים צפונה יביאו אותנו לצומת מעלה אפרים, כשבדרך אנו חולפים בסמוך למרפסת תצפית, המכונה 'תצפית אלון', וממנה תצפית מרהיבה לכיוון הבקעה והסרטבא. מנקודה זו דרך אלון ממשיכה צפונה לעבר גיתית ומכורה, ומשם צפונה עד לנחל תרצה.
אורי הביא שערות חלבה, בהשראת שמאי. דניאלה שולפת קרקרים נטולי חיטה שמרחוק נראים כמו חתיכות עץ בלזה, אבל במפתיע הטעם שלהם יותר דומה לדיקט. הצירוף של הקרקר עם שערות החלבה והתה נותן איזו שהיא קומבינציה סבירה. הנוף ממש מרגש. מרחבים עצומים. ברקע, על הסינגל, חבורה ארוכה ארוכה של רוכבים חולפת מולנו. נפגוש בהם מאוחר יותר.
מסיימים לאכול, לנוח, לצלם, וממשיכים. עכשיו מתחילה העבודה המעט יותר טכנית. יש לי סוף סוף הזדמנות להתרשם מן האופניים החדשים. תובנה ראשונה – הם ממש קצרים יחסית לקודמים. זה נותן לי אפשרות ללכת ממש ממש אחורה די בקלילות. לחיצה על הידית בכידון שמנמיכה את האוכף, ותחת אחורה על הגלגל. קלאסי. תובנה שניה – הם ממש קלים. לרוב זה טוב, מאפשר להרים את הכידון במעברים טכניים יותר בקלות. מצד שני, הם לא "דורסות" כמו הקודמות. צריך לבחור קו ולעבוד.
אנחנו בסינגל שיחבר אותנו לדרך הסוכר. בכניסה – הפתעה. ארז טל, סער ועוד כמות לא קטנה של רוכבים מגיעים ממעלה אדומים. כנראה שזה הפאלוטון הארוך שראינו באופק. מחליפים ברכות, נותנים להם לרוץ קדימה וממשיכים.
הפעם, הכל זרם לי ממש יפה. הסינגלים רצים שם במהירות ובנעימות כמו האצבעות של אוסקר פיטרסון על הפסנתר. חוץ מ-2 קטעי מעבר, עם טראומה מן העבר, הסינגל זורם מאוד. אני מקפיד לא לפספס בניווט, כמו בפעם שעברה, והפעם אנחנו עושים את כל הסינגל עד נבי מוסא. בנבי מוסא אנחנו מתכנסים וחוצים ביחד את המקום. על הגג יושבת חבורת פלסטינאים משועממים ומתבוננת בנו בחוסר עניין.
קצת עליה. כיף לגוון. רן ונתן לא נראים מרוצים מן העליה ומתלוננים. הם ציפו שהכל יהיה בירידה. לי זה דווקא קל. כיף קצת להאמץ אירובית אחרי מאמץ פיזי די נמוך. מחליטים לקפוץ לנקודת התצפית על קניון נחל אוג. הם ממשיכים להתלונן על העליה הנוספת. תצפית יפה. אנחנו רואים את הח'ברה של ארז וסער למטה משתעשעים בירידה במדרון. אני מעדיף לרדת דרך הד'רג. ההתחלה קצת טכנית ומלאה באבנים, אבל אח"כ זה נפתח לסינגל מקסים. חוצים את השביל הרחב למטה, וממשיכים למגרש המשחקים בדרך לאלמוג. מגרש המשחקים הוא קבוצה של גבעות קצרות יחסית שאפשר לטוס עליהם בסגנון הסינגל ליד קיבוץ בארי.
מגיעים למטה. זהו סיימנו. ברקע אנחנו רואים את החבורה השניה מקפלת את הציוד להקפצה. רכיבת כביש של ק"מ וקצת לפנינו. רוכבים נתן משמאל, מליסה מימין, ואני באמצע. לקראת המכונית, אני רוכב בעמידה. אני מרגיש פתאום שמשהו תופס לי את הכידון ולא משתחרר. ופתאום במכה אחת זה משתחרר ואני טס במהירות לשולי הדרך ומשם לשדה. נתן דופק את ההפכה של הלייף על הכביש. כנראה שידית הברקס שלי נתפסה בכידון שלו וזרקה אותו. הוא פותח את המצח מן המכה של הוייזור בקסדה, וחוטף המון מכות יבשות בצד. פדיחה גדולה. מכלום להפצע ככה באמצע שום מקום, 50 מטר מהמכונית. כל הכיף של הרכיבה מתחרבן.
בערב אני מרים טלפון, עדיין כואב לו והוא במיטה. לפחות שום דבר לא נשבר.
להקה ישראלית ברובה שיושבת בניו יורק. את הלהקה מובילים תמיר מוסקט (אקס איזבו) ואורי קפלן. המוסיקה שלהם משלבת טכנו, ג'אז, היפ-הופ ו...מוסיקה צוענית. השילוב פשוט מופלא.
הנה ביקורת וראיון של טל גורדון איתם, כתבה של אסף הראל, וכתבה בתרבות תל אביב. האלבום השני שלהם - Nu-Med, לטעמי מגניב לחלוטין. שווה לקנות או להוריד.
נועה בביוף
עוד זמרת/יוצרת שכדאי לשים עליה עין. הפעם מתחום הפולק. נועה בביוף. הנה ביקורת על ההופעה שלה. תורידו את השיר שלה (מספר 17) מן השרת העיוור. איזה קול יפהפה. וזה עוד בהופעה בטייק אחד.
אם אתם שם, אז שימו לב לביצוע היפה של חלאס לאינתא אומ'רי. שיר מספר 18.
הפלייליסט השבועי
- Senior - Willie Nelson and Calexico
- גג - הג'ירפות
- The Night They Drove Old Dixie Down - Joan Baez
- Afro Blue – Lizz Wright
- Hey there Delilah - Plain white T’s
- Easy - Groove Armada
- Come Rain or Come Shine - Dexter Gordon
- Liverpool - Ringo Star
- She Caught The Katy And Left Me A Mule To Ride - Albert King
- אייכה – שולי רנד
- Soul Vibration – J Walk
- Strange Fruit (Tricky Remix)
- בחצר של אלינור - יובל בנאי
- Jumpin' At The Woodside - Al Cohn w/Scott Hamilton & Buddy Tate
- Archive - Fold
יאללה, ביי. 
