עליה רצח מאדום לשחור

יום שלישי. רכיבה קבועה. והפעם לקרן הכרמל הידועה בשם "המוחרקה".


שבוע קודם לכן, באמצע הסינגל השחור של פארק קנדה, בשיא העליה אני עוצר אדום כולי ומקיא. נמאס לי מסינגלים. אבל ממש נמאס. בא לי לטייל, בא לי לראות נוף ולא רק אבן קדימה, בא לגוון.

ישיבה על המפות, והאמת אין צורך כל כך לחדש. בתכנון: חניה ביקנעם, טיפוס למוחרקה, רכיבה בסינגל האדום של חירבת כרך, קצת דרך נוף כרמל, ולקינוח גלישה לקניון של נחל רקפת והבייתה. כ-25 ק"מ שאמורים לקחת כ-3 ומשהו שעות בקצב סביר.


אני מאוד אוהב את האיזור הזה. הנוף הוא יחסית בתולי פרוע, תמיד יפה - מרהיב בחורף ויפה בקיץ. המון אלונים, זיתים
קטלבים, ואלות. בקיצור חגיגה.


אני אוסף את אלחנן, ומגיעים מוקדם ליקנעם.


בחבורה החשודים הרגילים ועוד בחור חדש שביקש להצטרף. פה זה נהיה מוזר. כשאני מצטרף למשהו חדש, אני מגיע לפני הזמן, מוודא שהכל בסדר, ומראה כוונות טובות ולו רק מפאת הנימוס. 2 דקות לפני זמן היציאה, אני מקבל ממנו טלפון שהוא ״טיפה״ מתעכב ויגיע עוד מעט באיחור קל. אני מתבאס בשקט ומסכים. 10 דקות אחרי אני מקבל ממנו שיחת טלפון. הוא טעה בירידה ל״שפרעם״ והמשיך ישר, ועכשיו הוא בעתלית. אני מציע לו לותר מאחר ואין לנו את החצי הזאת לחכות לו. הפסד שלו.
בשביל להוסיף לאוירה הטובה, אני עושה סיבוב בחניה על האופניים, וכל שמן פורץ לי החוצה ממוט האוכף. המוט הוא בן כמעט 5 שנים, ועבר טיפול אחד. זה עונשו של אדיוט שמזניח. מרימים את המוט, ואני אבלה איתו את היום במצב סגור וגבוה.


במקום לטפס דרך איזור התעשיה, אנחנו חוצים פארק ציבורי ביוקנעם, ואז רוכבים לאורך ואדי מילק עד למעבר תת קרקעי מתחת לכביש 70.


מתחילה העליה למוחרקה. הדבר היחידי שמונע ייאוש מן העליה הזאת, היא העובדה שיש גרועות ממנה. 

אחרי כ-40 דקות טיפוס, אנחנו למעלה, יושבים על המרפסת של המנזר ומשקיפים על העמק. למרות הראות הגרועה, עדיין יפה. כוס התה והעוגה כנראה שלא מזיקים. אני מסתפק באיזוטון וכריך שהכנתי. גם כך אני סוחב כרס בשביל כולם. 

וַיִּשְׁלַח אַחְאָב, בְּכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּקְבֹּץ אֶת-הַנְּבִיאִים, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל.  כא וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים--אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו; וְלֹא-עָנוּ הָעָם אֹתוֹ, דָּבָר.  כב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, אֶל-הָעָם, אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה, לְבַדִּי; וּנְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ.  כג וְיִתְּנוּ-לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל-הָעֵצִים, וְאֵשׁ, לֹא יָשִׂימוּ; וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-הַפָּר הָאֶחָד, וְנָתַתִּי עַל-הָעֵצִים, וְאֵשׁ, לֹא אָשִׂים.  כד וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם-יְהוָה, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-יַעֲנֶה בָאֵשׁ, הוּא הָאֱלֹהִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ, טוֹב הַדָּבָר.  כה וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל, בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם, הָרַבִּים; וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ.  כו וַיִּקְחוּ אֶת-הַפָּר אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם-הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד-הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה; וַיְפַסְּחוּ, עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה.  כז וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל-גָּדוֹל כִּי-אֱלֹהִים הוּא--כִּי שִׂיחַ וְכִי-שִׂיג לוֹ, וְכִי-דֶרֶךְ לוֹ; אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ.  כח וַיִּקְרְאוּ, בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם, בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים--עַד-שְׁפָךְ-דָּם, עֲלֵיהֶם.  כט וַיְהִי, כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם, וַיִּתְנַבְּאוּ, עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה; וְאֵין-קוֹל וְאֵין-עֹנֶה, וְאֵין קָשֶׁב.  ל וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל-הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי, וַיִּגְּשׁוּ כָל-הָעָם אֵלָיו; וַיְרַפֵּא אֶת-מִזְבַּח יְהוָה, הֶהָרוּס.  לא וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, כְּמִסְפַּר, שִׁבְטֵי בְנֵי-יַעֲקֹב--אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ.  לב וַיִּבְנֶה אֶת-הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ, בְּשֵׁם יְהוָה; וַיַּעַשׂ תְּעָלָה, כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע, סָבִיב, לַמִּזְבֵּחַ.  לג וַיַּעֲרֹךְ, אֶת-הָעֵצִים; וַיְנַתַּח, אֶת-הַפָּר, וַיָּשֶׂם, עַל-הָעֵצִים.  לד וַיֹּאמֶר, מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם, וְיִצְקוּ עַל-הָעֹלָה, וְעַל-הָעֵצִים; וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ, וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ.  לה וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם, סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ; וְגַם אֶת-הַתְּעָלָה, מִלֵּא-מָיִם.  לו וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  לז עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, כִּי-אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם, אֲחֹרַנִּית.  לח וַתִּפֹּל אֵשׁ-יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים, וְאֶת-הֶעָפָר; וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה, לִחֵכָה.  לט וַיַּרְא, כָּל-הָעָם, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֹּאמְרוּ--יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.  מ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל-יִמָּלֵט מֵהֶם--וַיִּתְפְּשׂוּם; וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם.  מא וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה:  כִּי-קוֹל, הֲמוֹן הַגָּשֶׁם.  מב וַיַּעֲלֶה אַחְאָב, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת; וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל-רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, וַיִּגְהַר אַרְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו, בֵּין בִּרְכָּו.  מג וַיֹּאמֶר אֶל-נַעֲרוֹ, עֲלֵה-נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ-יָם, וַיַּעַל וַיַּבֵּט, וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה; וַיֹּאמֶר, שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים.  מד וַיְהִי, בַּשְּׁבִעִית, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-עָב קְטַנָּה כְּכַף-אִישׁ, עֹלָה מִיָּם; וַיֹּאמֶר, עֲלֵה אֱמֹר אֶל-אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד, וְלֹא יַעֲצָרְכָה, הַגָּשֶׁם.  מה וַיְהִי עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ, וַיְהִי, גֶּשֶׁם גָּדוֹל; וַיִּרְכַּב אַחְאָב, וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה.  מו וְיַד-יְהוָה, הָיְתָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד-בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה.

מלכים א, פרק יח


סיפור נחמד. סוג של תצוגת תכלית של אליהו מול נביאי הבעל. נבנה מזבח, לכל צד. הונח פר, וכל אחד ניסה להדליקו בקריאה לאלוהיו. ל-450 לנביאי הבעל לא הלך כל כך. מכאן מטבע הלשון - אין קול ואין עונה. לאליהו הלך קצת יותר טוב. העסק נגמר בשטיחה של נביאי הבעל. אותי מעניין עניין הפסיחה על הסעיפים "מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים". מבחינה מילולית הפירוש של הביטוי הוא כמשמעות הביטוי המודרני יותר "לרקוד על 2 החתונות" או "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה". מתברר שמרבית המפרשים מסכימים שלפסוח בין שני הסעיפים פירושו להתלבט, לקפוץ ממחשבה למחשבה. בתנ"ך סֵעֵף היא מחשבה.

מכאן מתחיל החלק היפה של הטיול - גלישה לחירבת כרך בסינגל האדום. החלק הראשון שלו מלא באבנים גדולות - מעין בייבי האדס. להדר זה עולה בחייו של המעביר האחורי. החלק השני הוא סינגל מהנה ביותר, שנכנס לנחל וגולש בשביל יפהפה עד למפגש עם דרך נוף כרמל.


קצת על חירבת כרך. ישוב כפרי מן התקופה הרומית והביזנטית. במקום שרידים של בית בד, גת, ומאגרי מים.


הרכיבה בדרך נוף כרמל באיזור הזה, מזכירה קצת את דרך הנוף מעל נחל כיסלון. כמה דקות, ואנחנו בכביש. כק"מ ירידה בכביש, ואנחנו שוב נכנסים לשטח. מכאן ועד כביש 70, אנחנו בירידה תלולה ומדהימה מעל נחל רקפת. אחת הירידות הכי מהנות שאני מכיר.


רכיבה קצרה לאורך כביש 70, ואנחנו חזרה ברכב.