אחה"צ של אמצע שבוע. הלקוח העיקרי שלי בחופשת קיץ אירופאית. האמריקאים עסוקים בצרות שלהם. אני בורח מן העבודה בארבע וחצי. חמש ורבע אני כבר על בגדי ספורט, קסדה על הראש. הזאטוט איתי. אנחנו עושים סיבוב בעיר, נעצרים לכמה דקות בגן משחקים, קצת מתגלשים, שותים מים וממשיכים. 40 דקות שהפכו סתם יום לחגיגה אמיתית.
ואני נזכר בשיר "חמסין" של לאה גולדברג:
אכן אדע, זה יום ללא תמורה
ולא נפל דבר ולא ארע
ולא יבדיל בינו לבין ימים
ציון ואות אשר מטוב עד רע
ורק לשמש ריח של יסמין
ורק לאבן קול של לב פועם
ורק לערב צבע של תפוז
ורק לחול שפתיים מנשקות.
מקסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה