איזה קור

איזה קור, אלוהים. לא זוכר חורף כזה מוזר עם הפרשי טמפרטורות של למעלה מ-10 מעלות בין היום והלילה. אנחנו לאט לאט הופכים למדינה מדברית.
אני חוזר ממחלה עם הרבה אנטיביוטיקה וכושר שדי אבד, ומנסה לחזור בהדרגה אחרי חזרה אינטנסיבית מדי בשבוע הקודם. מחליט לרכוב את המסלול הקצרצר - לארומה וחזרה. 20 ק"מ.

ביציאה מקרית עתידים, בקטע של פארק הירקון שמגיע עד גשר מבצע קדש, הטמפרטורה מגיעה ל-4 מעלות. אני עם חולצה טרמית, חולצת רכיבה ארוכה, ווסט ניילון, מכנסי רכיבה, שרוולי רגליים, גרבים טרמיות, וכובע שרק העינים שלי מבצבצות מתוכו - ועדיין קר לי.

אנחנו חולפים על פני עשרות רצים. רובם בני 40++ וצפונה. תופעה. לבושים במיטב המחצלות של מיטב מותגי הספורט רצים להנאתם. ליד גשר רוקח, אני מתחיל להפשיר. עדיין קר. הירקון הוא הדבר הכי לסנטרל פארק שיש לנו או הדבר הכי קרוב לרכיבה לאורך נהר צ'רלס בבוסטון.

אתה רוכב, קפוא, מסתכל על השייטים, הברווזים, ושאר דרי הנחל, ושוכח מן המתנחלים הפרועים, האיראנים המטורפים, הכלכלה המקרטעת, הפערים הנפתחים בחברה, קשיי היום יום. נחמה קטנה.

הרגליים כבדות, ואני סוחב בערך בקצב שג'ו קובק מנגן, כבד ולאט.

אוסטר חדש
פול אוסטר חדש זאת תמיד סיבה לחגיגה. והפעם "סאנסט פארק". מתוך תקציר הספר:
 

סבך של רגשות אשם ודחייה גרם למיילס הלר הצעיר להתנתק מכל בני משפחתו. בפלורידה, שם הוא עובד ב"חיסול" בתים של נפגעי בועת הנדל"ן, הוא מתאהב בנערה צעירה, פילאר שמה, וסוף-סוף מתחיל למצוא משמעות בחייו.
אבל גם מהצד שלה הדברים לא לגמרי פשוטים, והשניים נאלצים להיפרד לתקופה מסויימת, שאותה יבקש להעביר בעיר מוצאו, ניו יורק.
הוא מצטרף לחבר מימי נעוריו ולעוד שתי נשים צעירות שפלשו לבית עזוב בשכונה מוזנחת בברוקלין - סאנסט פארק. אנו מתןןדעים ללבטיהם ולתקוותיהם של שותפיו לבית, וגם של אביו המו"ל המתאמץ לקיים את הוצאת הספרים שלו כנגד כל הסיכויים, של אמו השחקנית המפורסמת ושל אמו החורגת חוקרת הספרות. הן בחזית המשפחה והן בחזית האהבה מסתמנת לפניו הזדמנות חדשה לשוב ולאחות את חייו. 

 נשמע מעניין. קניתי. עכשיו מחכה בתור שליד המיטה.