והרותם היה מלבין והולך לאיטו לאורך הדרך
תל אביב עטופה ערפל, ירושלים רחוקה
מישהו אולי לא יגיע לסוף החורף הזה, לשומקום.
דם הולך ודם בא והארץ לעולם עומדת.
נתן יונתן, והרותם היה מלבין
עוד בוקר לאורך הירקון. מתחילים לרכוב מאוחר יותר אבל עדיין קר לאללה.
אני יושב בארומה בנמל. מסביב אסופה אקלקטית של משכימי קום. רובבי אופניים, אצנים חובבים, קצת זקנים, ואריתראי אחד שמנקה את השולחנות.
ממול האנגר 11 מתאושש מחתונת ליל אמש ושוק הנמל מתחיל להיפתח.
עוד בוקר טוב, בלי מתנחלים, בלי איראנים, בלי הדרת נשים, בלי ליברמן. שרק ימשיך כך.
הרגע הכי טוב מגיע במקלחת, אחרי שאתה פושט את כל שלושת השכבות, ונכנס למים החמים. העיקצוץ של מגע המים החמים בעור הקפוא, אין דברים כאלה. כבר קרה לי שכמעט ונרדמתי מרוב הנאה ועייפות.
הצעד המתבקש הבא הוא להיכנס למיטה וללכת לישון לשעה שעתיים. חבל שבמקום זה צריך להתחיל יום עבודה ארוך.
על הדרך - מתי ימציא מישהו כרית קרירה ושמיכה חמה. השילוב האולטימטיבי.
נתן זך בן 81
הזדמנות טובה להיזכר בשירים הנפלאים של הדמות הקונטרוסלית הזאת. 'ציפור' הוא אחד החביבים עלי:
הציפור כבר לא מזמרת
והירוק כבר לא ירוק
ומה שאמרנו אמש
רחוק, הו כמה רחוק.
כך מתרגלים ימינו
לחיות בשלום זה עם זה
גם בלי אהבה סוערת
ובלי כאב פולח חזה.
אך הגוף הקרוב, היחד
ושמיים באין כוכבים
מלמדים אותנו לקחת
את מה שהשמיים נותנים
נפלא. זך חטא גם בכתיבה פוליטית שלמרביתה אני מתקשה להסכים, אך היא מעוררת מחשבות. השבוע נזכרתי בשיר שפורסם במוסף הארץ לפני מספר שנים, והיום אקטואלי מתמיד:
לפתע ובלא כל רתע
גאתה בי משאלה פרי רוחי:
להיות שוב ליהודי גלותי.
כשעלינו ישראלה
כך כנו אותי בני בלע
שחלילה לא אשכח שזה לא מקומי
כי שירים הרי כבר יש כאן לרב
על בצות, גבורים ומכאב
ואין לנו שום צל של צרך
בעוד פיטן מלא רעד ומרך.
והנה חלפו להן השנים
בלא זיקה לעיר ולשחקים,
לא לליברמן ולא לביבי
ורק משאלה אחת בלבי:
מי יתנני להיות שוב
יהודי גלותי עלוב
שאין לו צרך לא בחרב ולא באש
ובודאי לא בא לכאן
להתיאש.
בבוקר מנגן, בערב הורג ערבים
אם כבר שירה פוליטית שמאלנית, אז קצת הומור עצמי. להקת לא דובים. להקה צעירה ומבטיחה. מי יזהה את השיר הביטלס המנוגן באמצע השיר? חולצה ותקליט לזוכה.הלהקה עצמה, למתעניינים, בהמשך לשירו של זך, היא בינלאומית לחלוטין. חברים בה - אבי תורג'מן שגר באוקספורד, הסולנית קרן דוניץ שחיה בברלין, נגן הבוזוקי ארז קריאלם ניו יורק, הגיטריסט רונן ברטן שמנגן עם תורג'מן עוד מן התיכון בכרמיאל והמתופף נמרוד ליברמן בתל אביב.
אם כבר "לא דובים ולא יער" מה מקור הביטוי? חיטוט קצר במרשתת מעלה את הממצאים הבאים - הביטוי מבוסס על המסופר בתנ"ך (מלכים ב', ב' 23-25). הנביא אלישע בן-שפט, תלמידו של אליהו הנביא, עלה בדרך מיריחו לכיוון בית אל, והנה יצאו מן העיר ילדים, לעגו לו ואמרו לו: "עלה קרח עלה קרח" אלישע כעס עליהם וקילל אותם, ואז יצאו מן היער שני דובים והרגו ארבעים ושניים ילדים.
לשניים מחכמי התלמוד היו דעות שונות על הסיפור הזה. (מסכת סוטה מ"ז) חכם אחד אמר, שרק נס אחד היה כאן והוא - יציאת הדובים מן היער, כיוון שהיער היה קיים כבר לפני כן. לעומת זאת, החכם השני אמר, שהיה כאן נס בתוך נס, כיוון שגם היער וגם הדובים לא היו קיימים קודם - לא דובים ולא יער.
כששירתתי בצבא, שירת איתי בחור מקסים בשם גל ארוך. אבא שלו, שמוליק ארוך, אגדת בס מקומית שעזב לארצות הברית וניגן פאנקי עם הכי הגדולים. ההתמחות שלו הייתה "Slap Bass" מעין תיפוף על הבס, סטייל פוואר פאנק. הנגן של "לא דובים" הזכיר לי אותו קצת. הנה וידאו של האיש שהמציא את זה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה