יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

על הגבול הדק

אני מת על שופין. מודה באשמה. אני יודע שלרוב אני כותב על מוסיקה אלטרנטיבית או על בלוז/רוק ונגזרותיו,אבל וואלס אחד של שופין ואני נמס.

ביצוע לא מוצלח של שופין, ווואלס מדהים יכול להפוך למוסיקת מעליות בלתי נסבלת (אוסקר פיטרסון סובל מבעיה דומה).הביצוע צריך להיות מאוד מדויק, אחרת אפשר בקלות לחצות את הגבול הדק ולהפוך את זה לקליידרמן בלובי של מלון שקר-כלשהוא.

אם יש מבצע אחד שמנגן שופין כמו ששופין התכוון שינגנו אותו, הוא דאנג טאי סוטן (Dang Thai Son). הבחור זכה בתחרות שופין הבינלאומית שנערכת בווארשה בשנת 1980. הבחור נולד בהאנוי לאמא שניהלה את האקדמיה למוסיקה. הוא התגלה על ידי הפסנתרן הרוסי איזק כץ, שלקח אותו תחת חסותו ללימודים במוסקווה. היום הבחור חי בקנדה, ומלמד באוניברסיטה.



אני אוהב בעיקר את ואלס מס' 1 – גראנד ואלס בריליאנט בלה במול מז'ור שנכתב ב-1835 שתמיד מזכיר לי את פנטזיה 2000 של וולט דיסני. כאן בביצוע של עוד מבצע פנומן של שופין - ארתור רובינשטיין.





אין תגובות: