המון זמן שאני זומם להצטרף לקבוצת רכיבה המתאמנת ברכיבת כביש. יש משהו שונה ברכיבת כביש מאשר בשטח. היכולת לשמור על דופק קבוע, הזרימה המהירה, המהירות. הכל חלק יותר.
כל זה נכון, אבל בקריטריום, לא בכביש עם תנועה.
קבעתי עם דן לרכוב בשביל ראש-ציפור שבפארק הירקון. אספתי אופני כביש מהחנות החביבה עלי – טרק 1500 משופרות עם מערכות אולטגרה.
קודם כל האופניים קלים. ממש ממש קלים. לעומת אופני השטח – פשוט חלום. המידה מתאימה, גובה האוכף בסדר. אני עושה סיבוב בשכונה בשביל להתרגל להעברת ההילוכים המוזרה ולתנוחה החדשה. נראה שבסדר.
בבוקר, אני מתעורר בהתרגשות לפני הזמן. קצת מתוח. איזה זובור אני יכול לחטוף שם? הרי רוב הרוכבים בראש ציפור בכושר טוב ממני. מצד שני זה מעגלי, ואני יכול לזוז בקצב שלי.
קצת קריר ואני מתלבש בהתאם – ביב, ג'רסי, שרוולים לרגליים, ג'רסי ארוך ומעיל רוח. נעלי ספורט רגילות. אין לי פדלים ונעלי כביש, ואין לי חשק להתקין פדלי שטח. לא נורא.
מגיע לעתידים. פורק את המכונה, עולה לשתות כוס קפה ויוצא לדרך. רוכב בראול וולנברג לכיוון הפארק. רכב עם בן יצואנית משתקם עושה U-TURN במקום אסור וכמעט עולה עלי. אני לא מספיק לקלל את הנבלה, ושומע מאחורי סירנה קצרה של משטרה ורמקול צווח – "מזדה 3 עצור בצד". יש אלוהים. הלוואי וזימברו את הטמבל שיחטוף 750 ₪ קנס ו-8 נקודות.
דן כבר מחכה לי. אנחנו רוכבים רכיבה מנהלית לראש-ציפור. חולפים על פני הקבוצה שאני מעוניין לרכוב עימה. אולי פעם הבאה.
מדליק את הפולאר ומתחיל לרדוף אחרי דן. קצב הדופק די מתייצב על 78%. אני מתעסק עדיין המון בטכניקה – איך לוקחים סיבוב, איך מעלים ומורידים הילוך, איך לוחצים על הבלמים כאשר הידיים על הקרניים. עדיין חסר בטחון. מסיבוב לסיבוב אני מתרגל. זאת הייתה החלטה טובה לרכוב איתו ולא בקבוצה. כך לפחות אני לומד.
אחרי כעשרה סיבובים, אני קצת מתחרט שלא הבאתי את ה-IPOD. איזה מיילס דייויס היה בא לי טוב עם הריטואל האין-סופי הזה. בשלב מסויים אתה נהפך לסוג של רובוט. אני משער שקראפטוורק עם איזה טור-דה-פרנס גם היה הולך טוב. שבוע הבא נבדוק.
לדן קצת נמאס לרכוב בקצב שלי, והוא מחליט לנסות ולהשיג אותי בסיבוב שלם. עכשיו אני לבד, עושה דראפטינג על פינראלו מקסימים.
סיבוב נוסף, עוד סיבוב, אין דן. עוד סיבוב והוא מחכה לי. מתברר שהקצב שלי לא כל כך איטי, והוא נקרע ולא הצליח לסגור את הפער. עוד 2-3 סיבובים, צריך לחזור. את הסיבוב האחרון אנחנו עושים בספרינט. אני כבר משכיב בסיבובים. משתמש יותר בתנוחה הנמוכה. אשכרה כבישון. יהיה מעניין לעשות את זה במקום אמיתי עם עליות כמו שצריך.
8:15 אני במקלחת בעבודה. מרגיש קצת את הרגליים אבל הראש מחשב כמה יעלו הצ'יאנלי האדומים שאני כל כך חושק. יותר מאוחר אשאיר הודעה למאמן הקבוצה בה אודיע שאני מגיע לאימון הקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה