זרעי קיץ

זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות –

בוקר אחד פתחתי חלון
ותיכף הריח לי דק מן הדק
קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם
אמרתי בא קיץ - קיץ חזק.

-- מאיר אריאל, זרעי קיץ

איזור דרך הפסלים, או יער צרעה מושך אותי מזה זמן. החלטתי לארגן רכיבה אליו. משכתי קטע מסלול מפה, קטע משם, ויצא משהו. די מסיבי. 35 ק"מ. עם הרבה מטרים מצטברים בעליה.

קובעים בשש וחצי. רבע לשש אני אוסף את דן בקק"ל. שש ועשרה אנחנו כבר בצומת נחשון. כוס קפה, בהיה בעיתוני הבוקר שלא מבשרים יותר מדי טוב, ומתחילה הקבוצה להתאסף.

היום יום רביעי. ראשון שני ושלישי היו ימים חמים מהגיהנום. ממש שרב. בניתי על הקרירות שהבטיח החזאי. לשם שינוי הוא עמד במילה שלו. 16 מעלות בחוץ. אין בוץ, עדיין אין דרדרת. וכמו שמאיר אריאל זצ"ל אומר האויר מריח דק מן הדק ריח של אביב שתיכף נהפך לקיץ.

כותרת הפוסט היא זרעי קיץ, אבל לי מנקר בראש השיר של הגשש:

כשבשמיים הכחולים צוחקת קשת
או כשכפתור ראשון נפתח בצוארונים,
וכשבגן הציבורי, אחר הגשם,
כל עץ פתאום ירוק כל כך בעניינים....

וזה הכל באשמתו של האביב
שייכנס הרוח באבי אביו...

לטעמי שיר שממצה קצת יותר את המצב הוא "איך יודעים שהגיע האביב" של דתיה בן-דור (משוררת הילדים האהובה עלי):

איך יודעים שבא אביב?
מסתכלים סביב סביב
ואם רואים שאין עוד בוץ בשבילים
ואם רואים שנעלמו המעילים
ואם פרג וגם חרצית
לכבוד החג קישטו ארצי
אז יודעים (אז יודעים)
שבא אביב (שבא אביב)
אז יודעים שבא אביב.

אז מה הולך להיות לנו ברכיבה הזאת – בהשראתה של בן-ודור ושירה - " ארץ ישראל שלי":

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי בנה ומי נטע?
כולנו ביחד!
אני שירטטתי טרק באוזי אקספלורר -
אז יש לנו ארץ,
ויש לנו שבילים,
ויש לנו עץ או אלפיים,
ויש לנו כביש,
ויש לנו גשר,
ויש לנו לפחות 4 סינגלים,
ויש לנו עליה טובה טוב,
ויש לנו כמובן קפה הפוך בסוף,
ויש לנו שיר על ארץ ישראל.

אז מי בחבורה? יש את אורי עם הטראנס היפהפיות, ודן, ומליסה, וארז שמתבלבל קצת בין צומת שמשון לנחשון, וגלעד חבר של רן עם חן חבר שלו שמצטרף אלינו, ועזר – חבר חדש מירושליים בוגר הטרנס אלפ, וכמובן רפי.

אנחנו חוצים את הכביש ורוכבים לאורך הסמ"ש הכחול שיביא אותנו לאיזור טל שחר. לא יודע למה, עד היום לא היה לי ברור מדוע המושב זכה לשם כזה פסטורלי. אז מה עושים במקרה כזה? חופרים...מתברר שהמושב קרוי על שמו של הנרי מורגנטאו הבן, שהיה שר האוצר האמריקאי במלחמת העולם השניה ופירוש שמו בגרמנית "טל שחר". ממה שזכרתי, השם "מורגנטאו" לא צלצל לי טוב. איך הוא זכה לכבוד הזה?

מתברר שהצילצול היה נכון. "תוכנית מורגנאו". תוכנית מורגנטאו הייתה תוכנית לכיבוש גרמניה אחרי מלחמת העולם השניה, ולנקיטת סדרת צעדים שיהפכו את גרמניה ממעצמה תעשייתית/צבאית "למדינה המתבססת בעיקר על חקלאות ומקנה. ". האנגלים, משום מה הצטרפו לתוכנית, שדלפה החוצה, והגרמנים, בעיקר גבלס, השתמשו בה לתעמולה.
בסופו של דבר, התוכנית שהתממשה היא "תוכנית מארשל" שהייתה מוצלחת יותר, ראו את גרמניה כיום.

אז למה מורגנטאו זכה לכבוד הזה? מתברר שהוא היה ראש "המגבית היהודית" בעת הקמת המדינה ומלחמת העצמאות. על התרומה של המגבית ככלל, והג'וינט בפרט, אין צורך להכביר מילים היא ידועה.

נכנסים ליער ישעי. מטפסים בסינגל הידוע והאהוב. גלעד מספר לי על מקורותיו של הסינגל לפני שהבסיס הצבאי נגס בחצי ממנו. הוא שימש לתחרויות אופנועים בבוץ. מתברר שכאשר הוא יבש, הוא לא ממש מעניין אותם. טוב, אנחנו הרווחנו. בקצה החלק הראשון הסינגל אנו מוצאים את עצמנו משקיפים משום לתוך הבסיס..ואני חשבתי שאין אפשרות כזאת. הבסיס, בחלקו הגלוי נראה פחות או יותר כמו ארץ ישראל ב-1948. עם כל הצברים והצמחיה לפני שקק"ל שתלה. משהו פראי יותר, טבעי יותר מן האורנים.

גולשים למטה, ורוכבים לאורך פסי הרכבת במטרה לחצות אותם ואת השורק. את פסי הרכבת אנחנו מצליחים לחצות במעבר, אבל השורק גבוה וגועש מדי. בלית ברירה אנחנו ממשיכים לכיוון צרעה במקביל לפסים. מה שמוסיף לנו 5-6 ק"מ למסלול. עדיין לא חם שזה מעולה.

אני מקשקש עם עזר על הטרנס-אלפ. מתברר שכאשר הם התחרו, שרר שם חום של 40 מעלות. לטפס מעל 2,000 מטר ביום בחום כזה נשמע לי זוועה. ביום השלישי הוא התייבש והיו לפנות אותו באמבולנס. נשמע לי קשה בצורה בלתי נסבלת. לא מאמין שהייתי יכול לעמוד במאמץ כזה.

תוך כדי רכיבה אני נזכר בקובץ משעשע למדי שקיבלתי לקרוא. זוהי מעין חוברת שנקראת "הטריקים המלוכלכים של ה-CIA" ובה מגוון רעיונות זדוניים למדי. למשל דרך די פשוטה לעשות כסף בשדות תעופה: אם אתה טס עם חבר, תן לו למשוך את המזוודות שלך, ולעזוב את המקום. אחרי שעה, גש לדלפק חפצים אבודים. פיצוי כספי מחברת התעופה מובטח. או טריק מלוכלך אחר – אם בא למרר למישהו את החיים, והוא מתגורר בדירה – סתום לו את המנעול בדבר לוק טייט. אפשרות נוספת היא לפרסם מודעת השכרה לדירה של מי שבא לך להציק לו, לשים בה מחיר אטרקטיבי מאוד, ולא לשכוח לציין "נא להתקשר בשעות הבוקר המוקדמות מאוד עקב עבודה במשמרות"...בא לך לבאס מישהו לגמרי? תגרר גבינה קשה, ושפוף לו לתוך הרדיאטור. כשזה יתחמם הריח יהיה מעניין. איזה זדוניות!

אנחנו מגיעים בינתיים למפגש עם הכביש המטפס לצרעה. מחליטים לעשות הפסקה, ומתחרטים. מחליטים להתחיל לטפס לכיוון דרך הפסלים ולתפוס שם זולה קצת יותר נעימה למנוחה. הטיפוס בכביש מזכיר לי קצת את אופני הכביש. גלעד וחן עושים דרפטינג ואני מתלבש עליהם. איזה תענוג. אני יכול לטפס ככה 3 שעות בלי לעצור.

פונים ימינה לסימון שבילים אדום ואחרי כמה עשרות מטרים עוצרים למנוחה במקום פסטורלי. איזה נוף טוסקני מרהיב! הגבעות עטויות כסיות רכות בצבע ירוק עז. העצים נוצצים והפריחה בכל מקום. השבילים בחום כהה חוצים את המשטח הירקרק בקוים מרהיבים. אין אפשרות שיהיה אביב כל השנה? בכל שנה אותה משאלת לב. רק כאשר אתה עוסק במשהו שמושפע בצורה כל כך משמעותית מעונות השנה, אתה ער לתחזית. אני מחזיק אצבעות אצבעות למזג האויר. קשה להאמין כמה מזג האויר הוא שותף אקטיבי בחיינו. ברצותו נצא ברגליים צפודות עטופים בשכבות עבות, ברצותו אנו נאנח למראה ההד המהביל היוצא מן הכביש וננגב את הזיעה הניגרת. אם יש לנו אל שאנחנו מתפללים אליו זהו בטח אפולו אל השמש האור המוסיקה והאמנות. כל מגזר יכול למצוא את האל שלו. למשל רוכבי קומונת סינגל ספיד יכולים לסגוד הפייסטוס הידוע כוולקן האל האחראי במיתולוגיה היוונית על הנפחים וחרשי הברזל. רוכבי הכביש יכולים לסגוד לאפרודיטה אלת היופי. חברי קומונות AM יכולים לסגוד לארס (מרס) אל המלחמות והריבים (J)

אנחנו מגלגלים שיחה על פירות יבשים. חן וגלעד שולפים 2 סוגים של בננות מיובשות שאני לא מכיר. מתברר ש"ניצת הדובדבן" מייבאים אותם. מתברר שיש המון סוגים של פירות לא מסוכרים – כמו גויאבות, אגס, בננה כמובן, תות שדה, אפרסק, תות-עץ, האננס הלא מסוכר, ועוד..

חוזרים לרכוב. מתחילה עליה תלולה במיוחד, סטייל העליה לבית מאיר. למזלנו יש מספר סרפנטינות, עדיין יש שיפוע לא מבוטל. אנחנו מתייצבים פחות או יותר על קו גובה ורוכבים במקביל לדרך הפסלים המסומ"שת אדום עד לתחילתה באיזור קבר דן. עוד עליה אחת קשה וקצרה ואנחנו בתחילת הסינגלים. מתחיל רצף של סינגלים זורמים להפליא עד לקבר שמשון. אנחנו מטפסים לתל וגולשים ממנו בשביל התלול.

עכשיו יש מעט בלאגן. אנחנו נכנסים לסינגל שפשוט לא רכיב בעליה.מלא בולדרים. מתחיל להיות לאנשים ספק אם זה בכלל שווה את זה. ואז מגיעים לשיא הגובה וחיש קל שוכחים. הסינגל הופך לזורם בצורה מדהימה. פשוט סינגל אדיר. אנחנו זורמים למטה, בהנאה גדולה. ממשיך רצץ הסינגלים, כששיאו בסינגל הרכסים המעולה ובסינגל נוסף שמעלה אותנו למעלה למעלה למרבי הפליאה של חניכי אור-עקיבא שצופים בנו, ומביא אותנו לנקודת שיא המשקיפה על דיר רפעת.

אנחנו יורדים בסינגל מאוד טכני ודי מחורבן, שבדיעבד אפשר היה לעקוף עד לואדי למטה. גלעד יורד וארז אחריו, ועזר מפתיע ביכולת טכנית מאוד גבוהה ויורד גם הוא. השאר מדדים ברגל.

עכשיו הקטע המבאס, עליה רגלית עד לתחילת סינגל שורק. חורקים שיניים ומטפסים. מתחיל הכיף, סינגל שורק. ארוך ארוך, לא טכני מדי, זורם נפלא. מסיימים אותו בהנאה גדולה. מכאן רצים במהירות לרכב. מותשים לחלוטין. לא כל יום עושים 40 ק"מ כאלה. השילוב של העליות, הסינגלים הטכניים, הלחץ של הניווט נותנים אותותיהם. אני זומבי בעבודה. 8:15 בערב אני נרדם כמו תינוק עד הבוקר.