שבת בבוקר. אני מתגלגל מן המיטה הלום אלכוהול ויסורי מצפון על הארוחה מאמש ב"אלי אולי".
יש שעה וחצי. מה עושים בשעה וחצי? פעם נהגתי לקחת את אופני השטח ולעשות סיבוב עירוני. זה תמיד נגמר באיזו הרפתקאה בחולות או בקפיצות בקניון. כושר לא ממש יוצא מזה.
הפעם על הטרק כביש המושאלים. אני מחליט לנצל את הזמן לרכיבת קריטריום לפני השרב הגדול. בקבוק מים, קסדה, כפפות פתוחות ואת עצמי ואני בחוץ.
6:15 וכבר חם. חוצה את טשרניחובסקי לכיוון היציאה מכפר-סבא. מתגלגל לכיוון צומת רעננה צפון. לדבר הזה אין שיכוך בגרוש. כל סדק בכביש או חתיכת חצץ ישר לישבן ולגב. אני מתרגל לאחוז בקרני השור ושועט לכיוון צומת רעננה. מת כבר לגמור את הקטע הבעייתי.
חוצה את הצומת וטס לכיוון לב הפארק. כבר חם ואני מרגיש את הרוח המגעילה בפנים. הכל מתייבש. השפתיים העיניים. אני מצונן ופולט מדי פעם שיעול של חולה שחפת מלווה ביריקה בריאה. אני אשכרה מתבאס מעצמי.
מתחיל בהקפות. ליד בית הקברות רודף אחרי כלב טיפש שבעליו לא קשר אותו. למה טיפש? בעיטה אחת אני יכול לשלוח אותו מעבר לגדר לבית קברות. הוא לא מוותר, ואני מעלה הילוך. הכל טוב ויפה, אבל בעיונת קטנה. זה קריטריום. אני אפגוש את הג'וק הזה בכל סיבוב. זה הופך לקטע הספרינט שלפני העליה. הטמבל עוד יתקל בי 4 פעמים.
מגיע לעליה. ההילוכים זאת בעיה. עדיין לא הפנמתי לגמרי מה מעלה ומה מוריד. איך שהוא מסתדר. ספרינט קצר לרמזור בוייצמן. לחיצה על ה-LAP בפולאר. לקח לי תשע דקות. סביר. יש המון מקום לשיפור.
אני לא אייגע בשאר הסיבובים, אבל כשעצרתי בבית הרגשתי מותש כמו אחרי 3 שעות רכיבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה