שוסטקוביץ'
דמיטרי שוסטקוביץ' הוא פחות או יותר המלחין הקלאסי היחידי (אם לא סופרים את גרשווין כ"קלאסי") האהוב עלי מהמאה הקודמת.
שוסטקוביץ' היה חיה מוזרה למדי. נולד ברוסיה ב-1906. את הקריירה שלו החל כפסנתרן, ואת הסימפוניה הראשונה שלו כתב בגיל 20. שוסטוקוביץ' הושפע מאוד ממאהלר. דיעותיו הפוליטיות לא בדיוק תאמו את הקו המפלגתי, אבל הוא הצליח להסוות זאת באמצעות עבודה ב"תיאטרון נוער פרולטרי". על האופרה המושקעת מאוד שלו "ליידי מקבת ממחוז מצנסק" נכתב בפרבדה:
"התוצאה של הצלחה כללית של בנייה סוציאליסטית, של המדיניות הנכונה של המפלגה", ו-"הייתה יכולה להיכתב רק על ידי קומפוזיטור סובייטי שחונך במיטב המסורת התרבותית הסובייטית". ב-1936 בעקבות ביקור של סטלין, נקטלה האופרה ע"י פרבדה, ושוסטוקוביץ' נודה ע"י השלטון.
שוסטקוביץ' שהה בלנינגרד בעת פתיחת מבצע ברברוסה ונשאר בה במהלך מספר חודשים של המצור עליה. הסימפוניה השביעית שלו, אשר הפרק הראשון שלה הולחן בתקופה זו, מכונה "לנינגרד", והפכה לסמל התקופה.
שוסטקוביץ' נפטר באוגוסט 1975 מסרטן ריאות אחרי מספר שנים בהם סבל מבעיות רפואיות שונות ומשונות.
לרובנו המלחין מוכר מן הסוויטה לתזמורת במה – הידועה כסוויטת ג'אז מס' 2, אופ. 38. מבולבלים? הנה קישור – בטוח שאתם מכירים את הקטע. לפחות מן הסרט "ראיון עם ערפד".
ולמי שבאמת פתוח לשמוע מוסיקה יותר מתקדמת – המלצתי – קיט' ג'ארת' מבצע שוסטקוביץ'. פשוט נפלא.
Thievery Corporation
ולמי שלא בא על כזה אוונגרד – שינסה את Thievery Corporation. הסגנון הוא דאב/אסיד ג'אז בשילוב השפעות מוסיקת עולם הודית/לטינית (המון בוסה-נובה). ההרכב אמריקאי מוושינגטון, בהובלת DJ DUO. אם מקשיבים קצת למילים, מגלים אג'נדה פוליטית די מפותחת נגד משטר בוש.
בכלל סגנון האסיד ג'אז ונגזרות ה-lounge והצ'יל אאוט עוברים סוג של רצח אופי בשנים האחרונות. משמיעים אותם (לצערי את הרדודים והפחות מורכבים שבהם) בבתי-קפה ומסעדות והפכו אותם למעין מוסיקת מעליות אלקטרונית. זה סוג של תהליך שגם פגה בג'אז. הגבול בין אוסקר פיטרסון לריצ'רד קליידרמן די דק אם לא מאזינים בריכוז. גם הגבול בין Thievery Corporation לבין מוסיקת מעליות יכול להטשטש לעיתים.
התופעה כל כך חזקה, שבתי הקפה מוציאים אוספים עם לקטי השירים שמנוגנים בהם. החל בבודהה בר דרך קפה סאן-ג'רמין-דה-פרה (אחח..סאן ג'ארמין, מה הייתי בשביל לשבת עכשיו בבית קפה הפונה לכיכר או לכנסיה עם הקפה אולה וקווארסון טרי) דרך קפה דל-מאר האיברי והוטל קוסטס וכלה בארקפה וארומה המקומיים.
מן הבחינה הזאת העבודה של ארקפה היא מן היותר מוצלחות – חשיפה של הקהל הרחב לסטנדרטים מעולים של ג'אז בביצועים שונים.
דמיטרי שוסטקוביץ' הוא פחות או יותר המלחין הקלאסי היחידי (אם לא סופרים את גרשווין כ"קלאסי") האהוב עלי מהמאה הקודמת.
שוסטקוביץ' היה חיה מוזרה למדי. נולד ברוסיה ב-1906. את הקריירה שלו החל כפסנתרן, ואת הסימפוניה הראשונה שלו כתב בגיל 20. שוסטוקוביץ' הושפע מאוד ממאהלר. דיעותיו הפוליטיות לא בדיוק תאמו את הקו המפלגתי, אבל הוא הצליח להסוות זאת באמצעות עבודה ב"תיאטרון נוער פרולטרי". על האופרה המושקעת מאוד שלו "ליידי מקבת ממחוז מצנסק" נכתב בפרבדה:
"התוצאה של הצלחה כללית של בנייה סוציאליסטית, של המדיניות הנכונה של המפלגה", ו-"הייתה יכולה להיכתב רק על ידי קומפוזיטור סובייטי שחונך במיטב המסורת התרבותית הסובייטית". ב-1936 בעקבות ביקור של סטלין, נקטלה האופרה ע"י פרבדה, ושוסטוקוביץ' נודה ע"י השלטון.
שוסטקוביץ' שהה בלנינגרד בעת פתיחת מבצע ברברוסה ונשאר בה במהלך מספר חודשים של המצור עליה. הסימפוניה השביעית שלו, אשר הפרק הראשון שלה הולחן בתקופה זו, מכונה "לנינגרד", והפכה לסמל התקופה.
שוסטקוביץ' נפטר באוגוסט 1975 מסרטן ריאות אחרי מספר שנים בהם סבל מבעיות רפואיות שונות ומשונות.
לרובנו המלחין מוכר מן הסוויטה לתזמורת במה – הידועה כסוויטת ג'אז מס' 2, אופ. 38. מבולבלים? הנה קישור – בטוח שאתם מכירים את הקטע. לפחות מן הסרט "ראיון עם ערפד".
ולמי שבאמת פתוח לשמוע מוסיקה יותר מתקדמת – המלצתי – קיט' ג'ארת' מבצע שוסטקוביץ'. פשוט נפלא.
Thievery Corporation
ולמי שלא בא על כזה אוונגרד – שינסה את Thievery Corporation. הסגנון הוא דאב/אסיד ג'אז בשילוב השפעות מוסיקת עולם הודית/לטינית (המון בוסה-נובה). ההרכב אמריקאי מוושינגטון, בהובלת DJ DUO. אם מקשיבים קצת למילים, מגלים אג'נדה פוליטית די מפותחת נגד משטר בוש.
בכלל סגנון האסיד ג'אז ונגזרות ה-lounge והצ'יל אאוט עוברים סוג של רצח אופי בשנים האחרונות. משמיעים אותם (לצערי את הרדודים והפחות מורכבים שבהם) בבתי-קפה ומסעדות והפכו אותם למעין מוסיקת מעליות אלקטרונית. זה סוג של תהליך שגם פגה בג'אז. הגבול בין אוסקר פיטרסון לריצ'רד קליידרמן די דק אם לא מאזינים בריכוז. גם הגבול בין Thievery Corporation לבין מוסיקת מעליות יכול להטשטש לעיתים.
התופעה כל כך חזקה, שבתי הקפה מוציאים אוספים עם לקטי השירים שמנוגנים בהם. החל בבודהה בר דרך קפה סאן-ג'רמין-דה-פרה (אחח..סאן ג'ארמין, מה הייתי בשביל לשבת עכשיו בבית קפה הפונה לכיכר או לכנסיה עם הקפה אולה וקווארסון טרי) דרך קפה דל-מאר האיברי והוטל קוסטס וכלה בארקפה וארומה המקומיים.
מן הבחינה הזאת העבודה של ארקפה היא מן היותר מוצלחות – חשיפה של הקהל הרחב לסטנדרטים מעולים של ג'אז בביצועים שונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה